פרישה מוקדמת מהעירייה (ערעור על עב 2037/05)

בכתבה זו נעסוק בערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי בנצרת (עב 2037/05). במסגרתו, נפסק, כי המשיבה אכן זכאית לכדי פרישה מוקדמת. זאת, תוך שהיא זכאית גם להטבות הפרישה שפורטו במכתב העירייה.  המשיבה הינה עובדת סוציאלית בהכשרתה, אשר הועסקה במחלקת הרווחה בעירייה. המשיבה מלאה תפקיד של פקידת סעוד לחוק הנוער, משנת 1970 ועד מועד הדיון המשפטי. כאשר בשנת 2004, העירייה הפנתה מכתב לכלל עובדיה.

מכתב העירייה

לאור חשיבותו למקרה, נביא את פירוט המכתב:

1. משרד הפנים ביקש מהעירייה לבצע תכנית הבראה
2. התכנית תכלול צעדים לשינוי מידי
3. העירייה יזמה צעדים כמו צמצום שעות וביטול קצובת רכב
4. נמסר כי אין זה הועיל ומשרד הפנים דרש לקצץ במספר העובדים
5. במסגרת ישיבה אשר התרחשה במשרד הפנים, סוכם כי עובד אשר יהיה מעוניין לצאת לפנסיה מוקדמת, ו/או לקבל פיצויים בשיעור מוגדל, יקבל את התנאים כמפורט בחוזר מנכ"ל משרד הפנים משנת 1997.
   1. a.       כפי שנאמר בחוזר: באם עובד פרש מרצון, או פוטר ממשרתו עקב ביטול המשרה, יהיה זכאי לפיצויי פיטורין.
6. נאמר כי אין העירייה מעוניינת בסיום עבודתם של מספר עובדים שלא על פי רצונם. אך זה תלוי במספר העובדים אשר יחליטו כן לפרוש, ו/או לסיים את תקופת תעסוקתם בעירייה.
7. נאמר כי מדובר בתנאים שלא יחזרו ועובדים אשר מעוניינים לצאת, יתבקשו לפנות בדחיפות לאגף משאבי אנוש.
8. משרד העירייה פירט את הטבות הפרישה. לרבות:
   1. זכאות עבור פיצויים בשיעור מוגדל
   1. או הגדלת גמלה חודשית
   1. חודשי הסתגלות
   1. זכאות לדרגת פרישה
   1. כל זה, בהתאמה למסלול הפרישה.

המשיבה ביקשה לפרוש ולקבל הטבות פרישה

המשיבה בפסק הדין, פנתה לעירייה בסמוך למועד פרסום המכתב. ואכן, ביקשה לצאת לפרישה בהתאם לתנאים שפורטו במכתב. בתגובה לכך, העירייה כתבה למשיבה כי אין היא זכאית לפרישה במסגרת תכנית ההבראה, כפי שפורט במכתב. וזאת עקב "חוסר כוח אדם במחלקה". המשיבה החליטה להגיש תביעה כנגד העירייה. המשיבה ביקשה כי תוצהר זכאותה, תוך קבלת ההטבות כי שפורטו במכתב העירייה.

העירייה השיבה כי פרישתה המוקדמת של המשיבה, כמו גם זכאותה להטבות הפרישה אשר פורטו במכתב, הותנו בכך שתעמוד בתנאים כפי שפורטו בחוזר המנכ"ל, שהמכתב מפנה אליו. החוזר עצמו מתנה את הפרישה בביטול המשרה. עקב כך שלא ניתן לבטל את המשרה של המשיבה, אין היא רשאית לפרוש בהתאם למפורט במכתב, אשר מאמץ את התנאים שבחוזר המנכ"ל.

בפסק הדין של בית הדין האזורי נאמר כי:

1. ישנם הבדלים בין התנאים המפורטים בחוזר לבין אלו שפורטו במכתב. ונקבע כי חלק מאלו אשר מפורטים בחוזר אינם מוזכרים במכתב.  כלומר, הצעת העירייה לא בדיוק הייתה בדיוק על פי התנאים שהופיעו בחוזר.
2. בית הדין בדק האם התנאי לקבלת אותן הטבות פרישה אשר פורט בחוזר (דהיינו ביטול המשרה), אכן מפורט במכתב.
3. נמצא כי המכתב מתייחס לתנאי ביטול המשרה, רק עבור עובדים אשר פוטרו מעבודתם ולא לאלו אשר ביקשו לפרוש מרצון.  כך שמדובר בנקודה שאינה כמו מה שכתוב בחוזר. יתרה מכך, המכתב נשלח לכל העובדים, לא רק לאלו שמשרתם יכלה להיות מבוטלת.
4. בית הדין מצא לנכון לקבוע כי המכתב היווה הצעה כפי המשתמע מחוק החוזים. וכשקיבלה המשיבה את ההצעה הזאת, מבחינת בית הדין – נכרת חוזה מחייב בין הצדדים. על פי כן, בית הדין האזורי פוסק כי אין העירייה רשאית לחזור בה.

מה נפסק במסגרת הערעור?

עד כה לגבי פסק בית הדין האזורי. מכאן והלאה לגבי הערעור:

1. העירייה טענה, כי על פי הראיות – המשיבה ידעה כי הפרישה כפופה לתנאים כמפורט בחוזר. לרבות התנאי בעניין ביטול המשרה.
2. העירייה טענה כי הפרשנות שבית הדין נתב למכתב הייתה מנוגדת לתכלית וללשון המכתב.
3. עוד הוסיפה, כי אין עובדת שליחת המכתב לכלל העובדים להעיד כי כוונת העירייה הייתה להעניק לכולם הטבות פרישה גם ללא תנאי ביטול משרתם.
4. העירייה טענה כי המכתב איננו בגדר הצעה, אלא הודעה בדבר האפשרות לפרוש בכפיפות לעמידה בתנאים המפורטים במכתב ובכפוף לשיקול דעת של העירייה.
5. הוסיפה העירייה, כי גם אם המכתב יחשב כהצעה, אין חוזה נכרת בין הצדדים כאשר ישנו העדר קיבול מצד המשיבה. שכן, המשיבה לא קיבלה את התנאים כפי שפורטו במכתב אלא ביקשה לקיים פרישתה בתנאים אחרים מאלו שפורטו.
6. העירייה הדגישה כי אין היא רשאית לתת הטבות פרישה לעובדים שלא בהתאם לתנאים המפורטים בחוזר, לאור כפיפותה להוראות משרד הפנים.

המשיבה מצידה:

1. תמכה בפסק דין של בית הדין האזורי
2. והוסיפה כי אפשור הפרישה, גם ללא ביטול המשרה, תביא לחיסכון בעלויות העירייה
3. וכי, קיבלה את התנאים המפורטים במכתב כפי שכתוב, מבלי לבקש לשנותם

מדינת ישראל התייצבה בתהליך:

1. ותמכה בערעור העירייה (ולא נצרף את הטענות שהציגה לשם כך)
2. והתייחסה כי משרת המשיבה, מוגדרת כמשרה ייעודית שאינה ניתנת לביטול.  ועל כן אין אישור לפרישה על פי המפורט בתנאי החוזר, עם הטבות הפרישה התלויות בביטול המשרה של העובד.

ערעור העירייה אכן התקבל, מהסיבות הבאות:

1. המכתב אימץ את תנאי החוזר במלואם
2. בית הדין היה סבור כי אין המכתב מרמז על כך שהעירייה רצתה להעניק לעודים אפשרות לפרוש בתנאים שונים מאלו שנקבעו בחוזר, ואין זה עולה מלשון המכתב או עומד בקנה אחד עם תכלית המכתב.
3. במילים אחרות – מכתב העירייה נשען כולו על הוראות החוזר ולא מחזיק בקיום משל עצמו.
4. על כן אין רואים את המכתב כהצעה כמשמעותו בחוק החוזים. ואם מכתב זה מהווה הצעה הרי שהיא על תנאי – ביטול המשרה.

ניתן להיכנס ולהעמיק בפסק הדין שניתן, ועם זאת, נסיים כאן ונסביר כי הערעור פשוט לא התקבל – מטעמים אלו שפורטו ומטעמים אחרים אשר לא הוכנסו לכתבה. למידע נוסף על נושא זה, ניתן ליצור עימנו קשר. משרדנו מייעץ ומייצג ללקוחות, בתחומים משפטיים שונים, מעל ל-20 שנה. משרדנו זכה לדירוג BDI כאחד ממשרדי עריכת הדין המומלצים. לתיאום שיחת ייעוץ ראשונית ללא התחייבות, ניתן ליצור עימנו קשר כעת.

<strong>שימוע לפני פרישה</strong>(פתח בטאב חדש בדפדפן)

עובד הייטק, על אילו הטבות כדאי לך להתעקש ולהתמקח?(פתח בטאב חדש בדפדפן)

<strong>מיסוי אופציות עובדים</strong>(פתח בטאב חדש בדפדפן)

פיצוי גדול לעובד שאולץ לפרוש(פתח בטאב חדש בדפדפן)

<strong>הסכם אופציות – כל מה שחשוב לדעת</strong>(פתח בטאב חדש בדפדפן)

חוק העסקת עובדים על ידי קבלנים(פתח בטאב חדש בדפדפן)