בית הדין הארצי לעבודה פרסם פסק דין בשלהי שנת 2017, בו נקבע כי יש לאפשר לציבור העובדים, המדווחים על פגיעה מינית במקום העבודה (כמו אונס, או מעשי סדום) – היכן ברצונם להגיש את התביעה אל מול הנילון (הצד מולו הם מתלוננים). כך, שזו מבחירתם היכן להגיד את התביעה: בבית המשפט האזרחי או בבית הדין לעבודה. הצד הנילון, או הנתבע במקרה זה – אין אפשרות לבחור במקרים אלו, ועל פי הפסיקה עליהם ללכת בעקבות בחירת התובעים.
למי הסמכות לעסוק בתביעות פיצוי על רקע הטרדה מינית?
הפסיקה המצוינת לעיל, עלתה לאוויר העולם לאחר דיון בנוגע לסמכות של בתי הדין לעבודה לעסוק בתביעות פיצוי של עובדות אשר דיווחו על אונס או מעשי סדום, אשר הוגשו על פי החוק למניעת הטרדה מינית. וזאת, תוך הבדלה, מתביעות בעניין הטרדה מינית "קלה יותר", אשר לגביהן סמכות בית הדין לעבודה הייתה יותר ברורה.
מדובר בשאלה, שעלתה אפוא, במסגרת ערעור אשר העסיק מעסיק מבוגר בעניין פסיקה של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. הפסיקה, פירטה כי עליו להעניק פיצוי של 300 אלף שקלים לעובדת סיעודית ממולדובה, אשר העסיק. וזאת, לאחר שבית הדין קבע כי אכן התרחש אונס לעובדת הסיעודית, מעשי סדום, כפיית שימוש באביזרי מין, ופעילויות המערבות "לבוש מבזה" וצפייה בתכנים פורנוגרפיים. אחת מטענות המעסיק בערעור הייתה שבית הדין חרג מהסמכות כאשר החליט לקבוע כי המעסיק ביצע את המעשים שפורטו בפסק הדין. לרבות, אינוס והטרדה בכפייה. וזאת, כי מדובר היה בכתב תביעה אשר הוגשה בעילה של הטרדה מינית.
חריגה מסמכויות?
במקביל לאותו דיון, בערעור של אותו מעסיק – בית המשפט העליון עסק בתביעת פיצויים אשר הוגשה מטעם עובדת לבית משפט השלום לגבי אונס עליו דיווחה, מידי הממונים. במסגרתו, הצד הנתבע ביקש לסלק את התביעה על הסף עקב היעדר סמכות עניינת לבית משפט השלום, למעשה, לדון בה. הטענה כביכול, התבססה על חריגה מסמכויות. ואילו, בית משפט השלום דחה בקשה זו וקבע כי מבחינתו, עבירות של בעילה אסורה, כמו גם אונס – אינן נכללות בהגדרה של הטרדה מינית. ומכך, הסמכות לדון בעניינן, נתונה לבית משפט אזרחי, ולא לבית דין לעבודה.
הצד הנתבע, החליט לערער לבית המשפט המחוזי. שם נפסק, כי אין להיצמד ללשון החוק – אלא לנקוט פרשנות רחבה. במילים אחרות: עבירות מין חמורות עלולות לפגוע בכבוד האדם ועל פי כן ניתן לראות אותן בגדר הטרדה מינית – ומשם הסמכות נתונה לבית הדין לעבודה. התובעת, מצידה – החליטה לערער על כך לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, החליט לפסוק בקצרה כי הסמכות בתביעות נזיקין בעלית אונס, נתונה אפוא לבית המשפט האזרחי. וזאת כי המחוקק החליט באופן מודע להגביל את סמכות בתי הדין לעבודה להטרדה מינית. כפי שהדבר הוגדר בחוק למניעת הטרדה מינית.
החלטתם של השופטים בבית הדין הארצי?
השופטים אשר ישבו בבית הדין הארצי, אשר דנו בתביעה של עובדת הסיעוד, אשר הוצגה בתחילת כתבה זו – מצאו לנכון לקבוע כי ההלכה של בית המשפט העליון לא משנה את מדיניות בתי הדין לעבודה. מדיניות, המאפשרת לעובדות אשר מדווחות על פגיעה מינית (כמו אונס ומעשי סדום) להגיש תביעות פיצוי לבתי הדין (על פני, נגיד, בתי המשפט האזרחיים). ואכן, ורדה וירט-לבנה, לאה גליקסמן ויגאל פליטמן; כמו גם, נציגי הציבור: מיכה ינון וענת מאור, מצאו לנכון לציין בפסק הדין כך:
- הטרדה מינית על פי חוק כוללת "מעשה מגונה", כפי שמגודר בחוק העונשין
- לרבות מעשי סדום ואונס
- על פי כן, אם עובדת בוחרת לפנות בתביעתה מכוח החוק לבית הדין לעבודה – הרי שעל בית הדין לעבודה לדון באותה תביעה.
יתרה מכך, בית הדין הארצי פירט בפסק הדין את דעתו, לכך שקיים אבסורד בקביעה האומרת שלבית דין אין סמכות עניינית לדון בתביעות פיצוי בענייני הטרדה מינית מעילות הקשורות לאונס או מעשה סדום. שכן, אם ייפסק כי אין לו סמכות לכך, אפשר שהמשמעות תהיה כי אם לאחר תום הדיון ייפסק כי מדובר אפוא במעשי אונס…. אזי שיצטרך בית הדין להעביר את הדיון בכך לבית משפט אזרחי. על שלל המשמעויות הבירוקרטיות והבזבזניות הקשורות בכך. עוד, הוסיף ואמר – כי באם בית המשפט האזרחי יקבע כי לא התרחש מקרה אונס אלא "רק הטרדה מינית מסוג פחות", הרי שבמקרה זה הסמכות לדיון תהיינה לבית הדין לעבודה. כאשר אין זה מתקבל על הדעת, לתפישתו של בית הדין הארצי.
לסיכומו של דבר, לציבור העובדים אפשרות לבחור היכן הם מעוניינים להגיש תביעה בנושא הטרדות מיניות. למידע נוסף על נושא זה, ולקבלת ייעוץ משפטי ראשוני ללא התחייבות – ניתן ליצור עימנו קשר. משרדנו מייעץ ומייצג לקוחות למעל לשני עשורים, כמו גם זכה בדירוג BDI כאחד ממשרדי עריכת הדין המומלצים.
לפרק בלי להתפרק(פתח בטאב חדש בדפדפן)
על פרשיית קצב והטרדה מינית בעבודה(פתח בטאב חדש בדפדפן)
הטרדה מינית כתאונת עבודה(פתח בטאב חדש בדפדפן)
ליטיגציה אזרחית עסקית(פתח בטאב חדש בדפדפן)
.
