אף על פי שהזכות לשם טוב לא מוגדרת בחוקי יסוד, בית המשפט העליון אכן הכיר בזכות הזו, בדומה לזכות לחופש הביטוי. בית המשפט העליון הכיר בזכות לשם טוב, כחלק מכבוד האדם אשר מוגדרת באופן ברור בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. מדובר על זכות חוקתית, ועל פי כן פגיעה בשם טוב יכולה להיחשב לכדי פגיעה בכבוד האדם, גם אם אינה נמצאת בחוקי היסוד, אלא שואבת מהם השראה בלבד ונחשבת כבעלת מקום בחוק איסור לשון הרע, כמו גם בחוק הגנת הפרטיות.
מה הם החוקים המעורבים בהגנה בפני פגיעה בשם טוב ובהגנה על "השם הטוב"?
חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות, נועדו למנוע פגיעה בשם טוב ולשמר את הזכות לשם טוב. ניתן להגיד, שחוק איסור לשון הרע משמש כמעין אמצעי מניעה לכדי הוצאת לשון רע. ניתן גם להגיד שחוק הגנת הפרטיות יכול לשמש כאמצעי מניעה נוסף, כאשר פגיעה בפרטיות יכולה להוות אמצעי לכדי פגיעה בשם טוב.
במילים אחרות, חוק איסור לשון הרע מגן על הזכות לשם טוב. ועם זאת, יש לציין שמדובר בהגדרה די רחבה.
כל שהיא דורשת היא ש…
- התוכן המדובר יכול לפגוע, להשפיל או לבזות
- תוך בחינה אובייקטיבית, לפי סטנדרטים של "אנשים סבירים"
מה ייעודו של חוק איסור לשון הרע?
אולי עקב הגדרתו הרחבה של חוק איסור לשון הרע, הרי שישנן הגדרות לגבי מה מותר, לרבות חזקות משפטיות, הגנות ופרסומים מותרים. הגנת אמנת בפרסום, כמו גם הגנת תום לב – יכולות לשמש כהגנה חוקית עבור המפרסם מפני תביעת לשון הרע. כך שגם אם התרחשה לכאורה פגיעה בשם טוב (לפי סטנדרטים של אנשים "סבירים", תוך שזה נבדק "במבחן אובייקטיבי"), כל עוד ישנה הגנה חוקית, יכול מאוד להיות שהתביעה לא תתפוס.
ויש בכך יתרונות, כי "המבחן האובייקטיבי", לא בהכרח כזה אובייקטיבי אם כל שופט יכול לדלות ממנו מסקנות אחרות. שכן, המחשבה מה "אדם סביר היה עושה", יכולה להשתנות ממוח חושב אחד למשנהו. ועל פי כן, ישנם תחומים מאושרים כחוק במסגרתם חופש הביטוי נשמר.
איך לדעת אם התרחשה פגיעה בשם טוב (במידה מספקת מבחינה משפטית)?
מתוך האמור לעיל, אנו יכולים להבין כי במסגרת ההכרעה, באם התרחשה פגיעה בשם טוב ואם יש עילה ממשית לכך מבחינה חוקתית, יש לשקול ולהעריך גורמים שונים.
עם החקיקה והפסיקות, נוצר לו סל שיקולים שכזה, אשר בתי המשפט יכולים לשאוב ממנוה השראה על מנת להעריך מהי פגיעה בשם טוב בכל מקרה, הקשר ונסיבות.
באם הגיעה תביעת הוצאת דיבה לחיקו של שופט, השופט יכול להתבונן בפרסום עצמו, ולשקול את הנקודות הבאות:
| 1 | האם התכנים חמורים "מבחינה אובייקטיבית", ולא מבחינת הפרשנות של התובע. |
| 2 | באם הדברים אכן חמורים "מבחינה אובייקטיבית", מהי יכולתם לעורר השפלה וביזוי עבור התובע. |
| 3 | מהו יסוד הפרסום: האם מדובר בפרסום רחב ומינורי, ומהי כוונת המפרסם. שכן, פרסום רחב יכול להעצים את "הנזק" לכאורה, זה כשלעצמו יכול לבסס גורם מכריע בשיקול השופט. וכוונת המפרסם כשלעצמה, יכולה להכריע את שיקולו של השופט, בעניין התייחסותו לנושא, כמו גם לעניין ההגנות השונות שהשופט יכול לייחס למפרסם. אם כוונת הפרסום הייתה כדי לפרסם אמת ומתוך תום לב, זה שונה מאוד מאשר "לפגוע בתחרות". מה גם, שאמירת דברים במקום פרטי יכולה להיות מאוד שונה מפרסומם על גבי שלטי חוצות. |
| 4 | זהות "הנפגע". באם מדובר באיש ציבור, יכול מאוד להיות שלרשות המפרסם תינתן הגנה בסדר גודל שונה. זאת מטעם ההכרה בחשיבות הביקורת על אנשי ציבור. ועם זאת, זה מאוד תלוי במידת האמת בפרסום. שכן, אם מדובר בביטוי שקרי, אין זה אומר שיש להגן עליו במסגרת חופשי הביטוי. בנוסף, יבדוק אם מדובר בביטוי או בפעולה מתום לב, או שמא פעולה בזדון. יתרה מכך, יש הבדל בין "נפגע" שנחשף ללשון הרע לבין "נפגע" שהתגרה וכמו הזמין זאת מהמפרסם. |
על כן, מי שמעוניין להגיש תביעת פגיעה בשם טוב יכול לשאול את עצמו האם מדובר בזכות שנפגעה עד כדי קבלת פיצוי על כך. יתרה מכך, יכול לשקול את מעמדו כדמות – במילים אחרות, האם לגיטימי להעביר על "הנפגע" ביקורת, והאם לציבור יש עניין במעשיו, והאם יש בכלל אמת במה שפורסם.
וכמובן – האם התרחשה התנהגות מצד "הנפגע", אשר מצדיקה את הפרסום ואת "הגינוי ברבים".
להמשך התייעצות בנושא, ניתן לפנות אלינו לקבלת ייעוץ ראשוני ללא התחייבות. משרדנו מייעץ ומייצג לקוחות מעל ל-20 שנה, כמו גם זכה לדירוג BDI כאחד ממשרדי עריכת הדין המומלצים.
פיטורי עובד לעיני קולגות ולקוחות(פתח בטאב חדש בדפדפן)
אפליה במודעות דרושים(פתח בטאב חדש בדפדפן)
חוק למניעת הטרדה מינית(פתח בטאב חדש בדפדפן)
