הארכה הדדית של תקופת ההודעה המוקדמת

מהו הדין כאשר ישנה הסכמה הדדית בהסכם עבודה להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק? והאם אפשר יהיה לחייב את העובד לתת הודעה ארוכה מזו הקבועה בחוק?

זכויות מגן קוגנטיות

בכדי לענות על שאלות אלו, יש להבין מהם חוקי המגן ומה משמעותם. חוקי המגן הם חוקים קוגנטיים אשר מעניקים זכויות שאינן ניתנות לוויתור. מטרתם של חוקים אלה היא להבטיח לעובד זכויות עובדים מסוימות אשר מהוות את המינימום שהמחוקק ראה לנכון להבטיח לו. הדוגמא המפורסמת ביותר היא חוק שכר המינימום אשר קובע את "רצפת השכר" במשק. 
 

חוק הודעה מוקדמת  

בשנת 2001 חוקק חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, שהוא חוק מגן. מטרתו של חוק זה היא לאפשר לעובד "תקופת הכנה" בין ההודעה על פיטוריו ועד לכניסתם לפועל כדי למצוא עבודה אחרת. גם העובד צריך לתת את אותה תקופת הודעה מוקדמת למעבידו על מנת לאפשר לו למצוא עובד חדש, להכשירו ולקיים תקופת חפיפה נאותה.

שינוי באורך ההודעה המוקדמת כשזה מייטיב עם העובד

סעיף 12 קובע כי: "חוק זה, אינו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד לפי חוק, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה". המשמעות היא, כי ניתן לקבוע בהסכם עבודה אישי או בהסכם עבודה קיבוצי תקופת הודעה ארוכה יותר לפיטורים – כיוון שמדובר בהוראה שתיטיב עם העובד, אבל לא ניתן לחייב את העובד לתת תקופת הודעה ארוכה יותר ממה שקבוע בחוק.

העקרונות המנחים את בית הדין באשר לזכות זו

במאמרו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדימוס מנחם גולדברג, "הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות", מובאים העקרונות אשר מנחים את בתי הדין לעבודה : "מקום בו בהסכם קיבוצי-מפעלי או בחוזה אישי נקבעה תקופת הודעה מוקדמת העולה על זו שנקבעה בחוק, תחייב הוראה זו אך ורק את המעביד, בעוד העובד יצא ידי חובתו, חרף האמור בהסכם הקיבוצי החל עליו או בחוזה העבודה האישי שנעשה איתו, במתן הודעה מוקדמת בפרק הזמן (הקצר יותר) הנקוב בחוק".

קיזוז הודעה מוקדמת

בפס"ד סי.אל.אס אוברסיז נ' גולשטיין, שניתן בשנת 2008,  נבחנה השאלה האם רשאי מעביד לקזז משכרו של עובד שהודיע על התפטרותו בתוך תקופה קצרה מזו הקבועה בהסכם, אך העומדת בדרישות חוק הודעה מוקדמת. במקרה זה קבע בית הדין כי,  בחוזה עבודה שנקבעה בו תקופת הודעה מוקדמת ארוכה מזו שנקבעה בחוק הודעה מוקדמת, לא יהיה מעביד רשאי לנכות משכרו של עובד תמורת הודעה מוקדמת בגין תקופת הודעה מוקדמת ארוכה מזו שנקבעה בחוק.

פסיקת בית הדין

לאחרונה ניתנה בבית הדין האזורי בבאר שבע, פסיקה הסותרת את ההלכה הרווחת כיום. המקרה אשר נדון, עסק בעובדת אשר הועסקה במשך פחות משנה במקום עבודתה עד שהתפטרה. לטענת העובדת, היה עליה לתת למעבידה הודעה מוקדמת בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001, שעל פיהן, עובד בשכר חייב במתן הודעה מוקדמת של יום אחד בעבור כל חודש עבודה במהלך שנת עבודתו הראשונה. מנגד, טען המעסיק כי בינו לבין העובדת נחתם הסכם עבודה, ובו הוראה המחייבת מתן הודעה מוקדמת של חודש ימים, וכי הסכם זה גובר על הוראות החוק.

בית הדין קבע כי, מטרת ההודעה המוקדמת הינה ככלל לאפשר לעובד לחפש עבודה אחרת כאשר הוא עדיין עובד ועדיין מקבל שכר. מנגד מטרת מתן ההודעה המוקדמת למעביד היא לאפשר לו לחפש מחליף לעובד שהתפטר. על כן, הסכמת הצדדים לתקופה ארוכה יותר מזו שהם חייבים בה על פי דין, אינה מהווה פגיעה בזכות מזכויות המגן אלא הרחבה של הזכות. אין מקום לחייב מעביד בתקופת הודעה מוקדמת על פי הסכם המטיבה עם העובד, בעוד שהעובד יופטר מכך בטענה כי מדובר בפגיעה בזכויותיו. ההדדיות של הזכות הינה מתחייבת ומתבקשת ממהות יחסי העבודה בין הצדדים.

העובד אינו חייב לתת הודעה מוקדמת ארוכה מהקבוע בחוק

לאור הפסיקה הרבה בנושא, ולאור העובדה כי ברוב המכריע של פסקי הדין נקבע כי, לא ניתן יהיה לחייב את העובד לתת תקופת הודעה ארוכה יותר ממה שקבוע בחוק. אנו סבורים כי ההדדיות של הזכות אינה  מתחייבת ממהות יחסי העבודה בין הצדדים, ובמקום בו הסכם עבודה קבע תקופת הודעה מוקדמת העולה על זו שנקבעה בחוק, תחייב הוראה זו אך ורק את המעביד.