במדינת ישראל מערכת היחסים שבין העובד למעסיק נמצאת בהתהוות מתמדת, כל שנה נחקקים חוקים חדשים נחתמים הסכמים קיבוציים וצוו הרחבה חדשים וניתנת פסיקה אשר מעצבים את זכויות העובדים בישראל.
מערכת משפטית נפרדת
מדינת ישראל העלתה על נס את סוגיית זכויות עובדים בכך שהקימה מערכת משפטית נפרדת שכל מטרתה ההגנה על זכויותיהם. מערכת בתי הדין לעבודה הוקמה בשנת 1969 ומונה חמישה בתי דין אזוריים ובית דין ארצי שמהווה ערכאה לערעורים. אלו פועלים במקביל לבתי המשפט ומהווים מעין שריד של הגישה הסוציאליסטית שהתוותה את דרכם של מכונני המדינה בהתייחסם לסוגיית זכויות עובדים.
מקורות זכויות עובדים במשפט
זכויות עובדים במשפט הישראלי נגזרות מכורח מכלול דיני עבודה הכוללים חוקי יסוד, חוקי מגן, הסכמים קיבוציים, צווי הרחבה, הסכמים אישיים ותקנות וכללים שונים. כל המערכת הנ"ל נועדה להסדיר את יחסי העבודה ולמנוע פגיעה בעובדים.
למרות היות משפט העבודה בישראל מפותח למדי מבחינת ההגנה על זכויות עובדים, אכיפת אותם חוקים עודנה לוקה בחסר. מנגנון האכיפה מצויי כיום בידי משרד התעשיה המסחר והתעסוקה שאינו מצליח למגר את תופעת התעלמות המעסיקים מציווי החוק ואי השמירה על הזכויות הסוציאליות הניתנות מכורח החקיקה.
הודעה לעובד
בשנת 2002 נחקק חוק שמחייב כל מעביד למסור הודעה בכתב הכוללת את פירוט זכויות העובד לא יאוחר מ- 30 יום מקבלתו לעבודה.
שכר מינימום
הזכות לקבלת שכר מינימום מצויה בבסיס מנגנון ההגנה על זכויות העובדים ונהוגה בעולם המערבי כולו. לפי חוק שכר מינימום 1987, זכאי כל עובד במשק לקבל שכר שלא יפחת משכר המינימום שנקבע בהתאם לחוק. שכר מינימום נכון למועד זה הינו 4,825 ש"ח.
תשלום גמול שעות נוספות
בהתאם לחוק שעות העבודה והמנוחה, גמול השעות הנוספות לעובד במשרה מלאה הוא: 125% לשעתיים הראשונים מעבר לשעות יום העבודה הרגיל ו150% עבור השעה השלישית ואילך.
דמי נסיעות
בדצמבר 2006 נחתם הסכם קיבוצי כללי במשק הקבע את השתתפות המעביד בהוצאות הנסיעה לעבודה וממנה. בשנת 2004 עודכן הסכום המינימלי וכיום עומדים דמי הנסיעות על שיעור מקסימלי של 26.40 ₪ ליום.
הזכות לחופשה שנתית
מבין זכויות עובדים בסיסיות, מצויה הזכות לחופשה שנתית. כל עובד זכאי לחופשה שנתית שאורכה נקבע בהתאם לוותק העובד במקום העבודה. בארבעת השנים הראשונות יקבל העובד שבועיים קלנדרים כלומר 12 יום עבודה בשבוע עבודה של 6 ימי עבודה ו- 10 בשבוע של 5 ימי עבודה. בשנה החמישית יקבל 16 יום, בשישית 18, בשביעית 21 ויום נוסף בעבור כל שנה מהשנה השמינית עד למכסה של 28 יום לכל היותר.
תשלום שכר עבור ימי חג
הזכות לשכר עבודה עבור ימי חג מעוגנת בחוק שעות העבודה והמנוחה ובהסכם קיבוצי כללי שנחתם בין ההסתדרות ללשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. זכות זו קובעת כי עובד בשכר חודשי זכאי לתשלום עבור ימי חג. עובד בשכר יומי שעבד לא פחות משלושה חודשים יהא זכאי לתשלום עבור יומיים בראש השנה, יום כיפור, יומיים עבור סוכות, יומיים לפסח, שבועות ויום העצמאות.
עובד שאינו יהודי רשאי לקבל תשלום על ימי חג לפי דתו.
דמי מחלה
עובד זכאי ל- 18 ימי מחלה בשנה המשולמים מהיום השני. היום השני והשלישי למחלה יזכו את העובד ב- 50% מהשכר ומהיום הרביעי ואילך יקבל 100% משכרו היומי. את ימי המחלה ניתן לצבור עד מכסה של 90 יום.
פיצויי פיטורים
עובד או עובדת אשר פוטרו ממקום עבודתם זכאים לפיצויי פיטורין על פי חוק. פיצויי פיטורין נקבעים על פי וותק העובד/ת בחברה, מצב בריאותי, ארעיות תפקידו בחברה והנסיבות שהביאו לפיטורים. התנהגות העובד/ת משפיעה אף היא על גובה הפיצויים ובמקרה של התייעלות בחברה ושינוי במצבת העובדים בחברה הפיטורים יהיו אפילו גבוהים יותר.
אך מה זכויות העובדים? זכויות העובדים נועדו לשמירה על גובה פיצויים הולם לעובדים. זכויות עובדים אף מחייבים מצבים מסוימים שבהם התפטרות ממקום עבודה תיחשב כהתפטרות.
כדוגמת: הרעת תנאים של העובד, התפטרות של עובד עונתי, התפטרות בעקבות מחלה או מצב בריאותי לקוי ומקרים נוספים. אלו מקרים בודדים בלבד. כמו כן, חישוב הפיצויים תלוי בסוג העובד ואופן עבודתו. ישנם מחשבוני פיצויי פיטורים שנועדו לסייע על חישוב הפיצויים בצורה האמינה ביותר.
הזכות לדמי הבראה
בניגוד ליתר זכויות העובדים שצויינו, מקור הזכות לקבלת דמי הבראה אינו מצוי בחוק אלא בהסכם קיבוצי כללי אשר נוסף לו צו הרחבה. מטרת זכות זו לסייע לעובד העובד לפחות שנה במקום עבודתו לצאת לחופשה ולשוב לעבודתו בכוחות מחודשים. וותק העובד משחק תפקיד חשוב בנושא דמי הבראה ובעד השנה הראשונה לוותק יקבל העובד 5 ימי הבראה, 6 בעד השנה השניה והשלישית, 7 בעד הרביעית וכן הלאה עד 10 ימי הבראה בשנה ה- 20. לפי צו ההרחבה שנחתם בשנת 2008 שיעור דמי ההבראה עומד על 378 ש"ח ליום.
הפרשת פנסיה
בתחילת 2008 נכנס לתוקפו חוק חדש המגן המהווה נדבך חשוב ביותר בהגנה על זכויות העובדים והוא צו ההרחבה לפנסיית חובה במשק. צו זה מחייב מעבידים להפריש כספים לביטוח פנסיוני עבור העובד. הביטוח חל על כל עובד מעל גיל 21 ועובדת מעל גיל 20 שלא חלים עליו הסכמים מיטיבים והשלים 6 חודשי עבודה.
שיעור הפרשת פנסיה מחושב על פי שכר בסיס ומהתוספות הקבועות להן זכאי העובד, ונקבע כעלייה הדרגתית משנת 2008 ועד 2014 בו יעלה שיעור ההפרשות המשותף של העובד והמעביד מ- 2.5% ל- 18.5%.
מתוך ההפרשה, 6.25% ישולם על ידי המעסיק 5.75% על ידי העובד ו- 6% נוספים ישולמו על ידי המעסיק הפרשה למטרת פיצויים.
במסגרת הביטוח הפנסיוני יוכל העובד לבחור את קרן הפנסיה או קופת הגמל בה יבחר להיות מבוטח וזאת תוך 60 יום מיום העסקתו ויוכל לבחור לעבור לקופת גמל לקצבה אחרת בתנאי שתכלול כיסוי למקרי מוות ונכות.
למשרדינו ניסיון רב מאוד במתן ייעוץ וייצוג עובדים במקרים של הפרת זכויות עובדים. נשמח להעמיד לרשותך את מומחיותינו לסיוע וייצוג משפטי.
ניתן ליצור קשר עם משרדנו בטל' 073-2505300 ובפנייה באתר. נשמח לעמוד לרשותכם.
