שעות נוספות

דיני עבודה

אורך יום העבודה ושבוע העבודה מוסדרים בחוק שעות העבודה והמנוחה 1951.

חוק זה קובע כי יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות ואילו בעבודת לילה וביום הקודם ליום המנוחה השבועי, יום העבודה לא יעלה על שבע שעות.

לפי החוק שבוע העבודה במשק לא יעלה על 45 שעות אולם מכורח הסכם קיבוצי כללי וצו הרחבה קוצר שבוע העבודה ל-43 שעות ושכר העבודה השעתי נקבע על בסיס 186 שעות לחודש ללא הפחתה בשכר . שעת עבודה מוגדרת כזמן שבו עומד העובד לרשות המעביד ואינו חופשי לעשות כרצונו. חובת ההימצאות במקום העבודה אינה מספקת על מנת לקבוע כי מדובר בשעות עבודה בפועל וייתכן כי מדובר בשעת כוננות.

שעות נוספות הן השעות שעמד העובד לרשות העבודה מעבר לתחומו של יום העבודה הרגיל או שבוע עבודה רגיל כפי שנקבע בחוק.

באם לא נקבע אחרת, אורך המנוחה השבועית 36 שעות רציפות.

קיים היתר כללי במשק לעבודה בשעות נוספות בסך של עד ארבע שעות נוספות ביום, אך לא יותר מ – 12 שעות נוספות לשבוע.

הגמול עבור שעות עבודה נוספות הינו תוספת של לפחות 25% מהשכר הרגיל לכל שעה משתי השעות הנוספות הראשונות, תוספת של 50% לפחות על כל שעה מעבר לכך. עובד שעבד במהלך המנוחה השבועית שלו זכאי לתוספת של 50% לפחות משכרו הרגיל בעבור כל שעת עבודה.

לעובד העובד על בסיס חודשי ניתן להמיר את גמול השעות הנוספות במנוחה לפי המוגדר בחוק.

סוגיית השעות הנוספות היא סוגייה מורכבת שעולה פעמים רבות בתביעות דיני עבודה. למשרדינו נסיון רב בטיפול בנושאים אלו. לשאלות וייעוץ משפטי בנושא ניתן ליצור קשר לקביעת פגישה.