עובד כח אדם שנפגע אצל המשתמש  – מי אחראי על הפגיעה שלו

עובד מחברת כוח אדם, מר וינשטיין, בחר לקבל תפקיד של פועל במפעל המגנזיום במפעלי ים המלח. תוך כדי עבודה, דרך מר וינשטיין על משטח העשוי מצמר סלעים. משטח שהיא מונח על הרצפה, במפעל. דיווח הוא על תחושה בוערת ועל כוויה. דווח כי המשטח כיסה בור פתוח, שבתוכו היה תנור לוהט. הכוויה הייתה כחשיפה מהחום של התנור. הטענה הייתה כי מדובר היה ברשלנות של המפעלים, עקב כי גידור המקום ואי הצבת שלטי האזהרה. ואפילו, אי נקיטת שלל אמצעי הזהירות למניעת נפילה אל התנור. מומחה הבטיחות במפעל, לפי האמור, סבר שלא היה הסבר למחדל הנ"ל. החברה המבטחת, סירבה לפצות את מר וינשטיין, זאת עד שהחברה המבטחת את חברת כוח האדם – תשתתף עימה בפיצוי. הפרטים על מקרה זה, בכתבה הבאה.

מה הייתה השקפת השופט על חלוקת האחריות?

מר וינשטיין הביא תביעתו לבית המשפט על מנת להכריע במחלוקת. השופט, מבית משפט השלום בבאר שבע, אריאל ואגו – הגיח עם ביקורת על התופעה. תופעה בה מפעל מעסיק עובד מחברת כוח אדם ומבקש להטיל את האחריות, ולו חלקה על חברת כוח האדם. השופט טען שלטעמו, כעניין של מדיניות, אין זה רצוי ואף מסוכן להכיר בפיצול וחלוקה של אחריות בהיבט הבטיחותי. בין חברת כוח האדם והמעסיקה. שכן, אפשר שייווצר מצב של הוראות סותרות, מצב של מידע שאינו מגיע לנמען הראוי. מצב בו אפשר שתיוצר נפילה בין כסאות, פוטנציאל לתאונות. כאשר הגורם הטבעי האחראי על שמירת כללי הבטיחות, כמו גם קיום של סביבה עבודה תקינה הוא המפעל. המפעל האחראי לביצוע המלאכות, אשר במתקניו ושטחו מתבצעת העבודה. המפעל בעל השליטה המלאה והבלעדית על הציוד, המכונות והמקרקעין.

אצל מי האחריות, לדעת השופט – בפן הנזקין?

השופט פסק כי איך שהוא מפרש את דיני הנזקין, על המפעלים והמבטחת שלהם –  האחריות לפצות את התובע. כאשר משלב זה ואילך, השופט דן בהיבט החוזי של המקרה.  המפעלים הציגו חוזה עם חברת כוח האדם. במסגרתו, החברה התחייבה לשפות את המפעלים עבור פיצויים הרלוונטיים להם. חברת כוח האדם ביקשה לטעון כי אלו מתייחסים לנזקים אשר נגרמו על ידה, לא אלו שהמפעלים אחראיים להם.

השופט הזכיר, כי בית המשפט העליון פסק והכיר בהסכם במסגרתו צד אחד מתחייב לשפות בעניין נזקים שצד אחר אחראי להם. מלשון ההסכם, השופט פירש כי מדובר בהסכם שכזה בין חברת כוח האדם למפעלים.  על כן, אף על פי שלדעתו, חברת כוח האדם אכן הייתה פטורה בעניין פירוש חוקי נזיקין, חברת כוח האדם התבקשה, כאמור לדעתו של השופט, להשתתף במתן הפיצויים מפרשנות דיני החוזים. משלב זה ואילך, דן השופט בהיבט הביטוחי של המקרה.

ובפן הביטוחי?

המבטחת של חברת כוח האדם, העניקה פוליסת חבות מעסיק ופוליסת צד ג', שיש בה חריג להתחייבות חוזית של המבוטחת: חברת כוח האדם. על כן, החברה המבטחת אינה מתבקשת לכסות את ההתחייבות לשיפוי, שחברת כוח האדם ביקשה לעצמה במסגרת ההסכם עם מפעלי ים המלח.

ואילו, בפוליסת הביטוח של החברה המבטחת, מפעלי ים המלח נכללו כמבוטח נוסף, בנוסף לחברת כוח האדם. החברה המבטחת, טענה שאין לחייב אותה בעניין תאונה שהמבוטח הראשי אינו מחויב בגינה.

1. כאשר, אם התכוונה הפוליסה לכסות תאונות שהמבוטח הראשי אחראי להן בלבד, טען השופט – לא היה עניין להוסיף את מפעלי ים המלח כמבוטח נוסף.
2. ועל כן, תכלית הוספת מפעלי ים המלח כמבוטח נוסף – אין היא אלא למען כיסוי תאונות שהאחריות שלהן היא של מפעלי ים המלח, לטענת השופט.

השופט פנה לחברה המבטחת את מפעלי ים המלח עם ביטוח חבות מעסיקים וביטוח צד ג', וזו טענה כי פולית חבות המעסיקים שלה פשוט לא חלה.

1. וזאת כי אין יחסי עובד ומעסיק בין מפעלי ים המלח לעובד.
2. השופט, לפי האמור – לא התרשם. שהרי, הפוליסה אומרת במפורש שהיא מכסה כל אדם בשירות מפעלי ים המלח. בין אם מקבל שכרו מהמפעלים ובין אם לאו. על כן, פוליסת חבות המעסיקים אכן מכסה את אחריותה של המפעלים כלפי התובע.

מה החליט השופט לפסוק?

בקיצור, מדובר כאן במצב של ביטוח כפל. שתי חברות הביטוח אכן מכסות את אחריות המפעלים כלפי התובע.  החברה המבטחת את המפעלים, שלפה סעיף לפיו אין הפוליסה תחול אם קיים ביטוח בעל פוליסה ספציפית יותר.  מה שהופך את הפוליסה, לפוליסה שיורית.

1. השופט הזכיר כי מדובר בפסיקה שנידונה בבית המשפט העליון, שסגרה עליה את הגולל.
2. על פי ההלכה שהתקבלה, הפוליסה השיורית מהווה התנאה על כללי ביטוח כפל. התנאה, שנין לתת לה תוקף רק אם שני המטבחים, אכן נתנו הסכמתם שפוליסה אחת, משניהם – תהיינה פוליסה שיורית.
3. החברה המבטחת של חברת כוח האדם לא הסכימה לכך, ועל כן אין תוקף לאמור בסעיף הפוליסה של החברה המבטחת את המפעלים.
4. על כן, השופט הציג כי חלים כללי ביטוח כפל ביחסים בין שתי המבטחות.
5. לפי  חוק חוזה הביטוח, המבטחים נושאים בנטל חיוב על פי יחס בין שני סכומי הביטוח.
   1. סכום הביטוח של החברה המבטחת את המפעלים עמד על 21 מיליון ₪, וסכום הביטוח של זו המבטחת את חברת כוח האדם עמד על 600,000 ₪.
   1. השופט פסק לחלק את סכום הפיצויים בין שתי המבטחות, ביחס זה.

למידע נוסף בנושא זה, ניתן ליצור קשר עם משרדנו – אשר מייעץ ומייצג לקוחות למעל לשני עשורים. משרדנו זכה לדירוג BDI כאחד ממשרדי עריכת הדין המומלצים. ניתן לפנות כעת על מנת לקבל ייעוץ משפטי ראשוני ללא התחייבות.

חוק שעות עבודה ומנוחה(פתח בטאב חדש בדפדפן)

פיטורי עובדי קבלן(פתח בטאב חדש בדפדפן)

<strong>מנין ההתיישנות מתחיל רק ממכתב הדחייה</strong>(פתח בטאב חדש בדפדפן)

<strong>ביטול פוליסה חבות מעסיקים – הליך משפטי מבוסס ראיות</strong>(פתח בטאב חדש בדפדפן)

ניידות וגודל רכב(פתח בטאב חדש בדפדפן)