ימי חופשה

דיני עבודה

זכות החופשה מעוגנת בחוק החופשה השנתית – 1951. חוק זה קובע כי כל עובד זכאי לחופשה בתשלום וכי מכסת ימי החופשה עולה עם וותק העובד.

לעובד במשכורת נקבע כי בעד כל אחת מ- 4 השנים הראשונות יקבל – 14 יום חופשה; בעד השנה החמישית – 16 יום; בעד השנה הששית – 18 יום; בעד השנה השביעית – 21 יום; בעד השנה השמינית ואילך – יום נוסף לכל שנת-עבודה עד לחופשה של 28 יום. חשוב לציין כי החופשה כוללת את ימי המנוחה השבועית.

יוכל מעביד לקבוע מכסת ימי חופשה הגבוה מזו הקבועה בחוק ואשר פדיונה מתאפשר בהסכמה הדדית בין העובד למעביד.

על החופשה השנתית לכלול חלק בן שבעה ימים לפחות ואת היתרה ניתן בהסכמת העובד והמעביד לחלק לפרקים.

ככלל החופשה אינה ניתנת לצבירה אולם רשאי העובד בהסכמת המעביד לקחת שבעה ימי חופשה ואת היתרה לצרף לשתי שנות עבודתו הבאות. הזכות לפדיון ימי החופשה ניתן רק בעת סיום העבודה כאשר נותרו לעובד ימי חופשה שאין באפשרותו לנצל עקב סיום יחסי עובד מעביד.

לאחרונה הוכנס תיקון לחוק האמור, תיקון אשר קובע כי לעובד ישנה אפשרות לבחירת יום חופשה ממבחר ימים אפשריים. יום חופשה זה יבוא על חשבון מכסת ימי החופשה השנתית.

למשרדינו נסיון רב בכל נושאי דיני העבודה לרבות שאלות הקשורות בחופשה. לשאלות נוספות וייעוץ משפטי בנושא, תוכלו ליצור קשר לתיאום פגישה.