בספרו: "התעמרות בעבודה", חשף איתן מאירי את שלל התופעות הסימפטומים המרכיבים את תופעת ההתעמרות בעבודה, כפי שהגדיר בספרו. ביניהם – השפלות, צרחות, הדרה, פגיעה בכבוד, פגיעה באוטונומיה, האשמות שווא, גזלייטינג, הדרה, התנשאות וכן הלאה. מדובר בתופעות שמאירי מדווח עליהן, יכול להצביע עליהן בארגון ולהביע את קולו על מנת להביא להן תיקון. בכתבה זו, נסקור את הטעויות הנפוצות, של עובד אשר חווה התעמרות בעבודה ורוצה לדעת כיצד להתמודד בצורה יעילה עם המצב.
קצת על הרקע של מר איתן מאירי
איתן מאירי מספר כי הוא גילה מה זאת תרבות ארגונית קלוקלת כשעבד במשטרה. כשעזב את המשטרה למען עבודה בחברת תקשורת גדולה, גילה שהמנהל מתעמר באופן, שהסווה לדעת מאירי, הפרעות נפשיות קשות. כאשר, באותם ימים לא היה מקובל לדבר על התעמרות, ולא הייתה פסיקה משמעותית או הצעת חוק בנושא. מאירי מדבר לימים, כי הוא זיהה אצל המנהל לא מעט אלמנטים שהופיעו במחקרים שלו בארץ ובחו"ל. לדוגמה:
- העובדים פחדו לדבר איתו
- המורד היה ירוד
- תחלופה גבוהה של עובדים
- העובדים היו במצב של בעתה ואימה עקב החזקה של חומרים "מרשיעים" כלפיהם
- התנהלות פרנואידית מצד המנהל
- התנהלות בלתי הוגנת
- תחושת שבי אצל העובדים
- התעמרות של מנהל בכיר שעשויה להדביק את התנהגות המנהלים תחתיו
- נטייה של "הנפגעים" להאשים את עצמם
הטעות הראשונה של העובד – ומה העובד יכול לעשות בנוגע לכך
מאירי מספר, כי לאבחנתו, "הקורבן הקלאסי" אינו עובד עצלן או כושל, אלא דווקא עובד אכפתי, חרוץ, טוב ובעל מלאכה. איתן מספר כי "העובד הטוב", מכיל מטבעו. אך ההגדרה של מאירי למילה הכלה בעצם מסמלת אדם שלא מגיב בתוקפנות, אולי כשהוא כן אמור, או כשכן יש מקום לכך. כלומר, אדם שלא שומר על גבולותיו, ומאפשר פרצות לאנשים אחרים לתקוף אותו בנקודות שכאלה. במקרה שכזה, פשוט קל יותר להציף מולו תקיפות.
במילים אחרות, הטעות הראשונה של "הנפגע", אם נרצה לקרוא לזה כך – היא אי הנכונות לתקוף, לשים גבולות, לבטא את הכאב ולהציב דברים במקומם. שכן, כאשר העובד לא דואג לעצמו, ואף אחד אחר לא דואג לו – מה שנשאר, זה רק אדם מפוחד, שרוצה לשמור על פרנסתו ועל שמו ומעמדו, אל מול מעסיק / מנהל שפועל מתוך קשיים נפשיים מסוימים. ממונה שעשוי להתעמר, להתבריין, ו/או להגיד את כל המילים הנכונות. על העובד לדאוג לעצמו, לדעת את האמת של עצמו ולהגיע למצב של חוסן רגשי בסיטואציה כדרך בירור עצמי מספק.
מאירי טוען, שאל מול אדם שלא יודע להציב גבולות, או מתקשה בכך – עומד ממונה עם חשיבה קרה, שאין לו ייסורי מצפון או גבולות חומלים. ועל פי כן, נגיד אנחנו – כי אחת הטעויות הראשונות של "הנפגע", היא פשוט לאפשר מצב של אי אונים, מבלי לעשות את הדרך על מנת להגיע לאון – עצמי.
זיהוי פרקטיות ואסטרטגיות במקום העבודה
איתן מאירי מציין שבמקצועות שדורשים הכשרה, אינטליגנציה, עצמאות וכו' – התעמרות יכולה לפרוח יותר מאשר במקומות שלא. לדוגמה, רפואה, עבודה סוציאלית ואקדמיה אל מול מפעל שמייצר עטים. מאירי טוען שהסיבה לכך, היא כי במקצועות חופשיים אכן יש מקום להפעיל מניפולציה בהתעמרות. אך במקצועות בהם אין את טווח התנועה הזה, לא צריך אסטרטגיה גדולה מדי על מנת לבצע התעמרות. במקצועות שדורשים עצמאות מחשבתית, אומץ לב ויכולת חשיבה – ניתן לראות התעמרות יותר אסטרטגית, אומר מאירי.
מאירי מוסיף, שגם בעולם העיתונות – אין זה מספיק סתם לצרוח על מנת לבצע התעמרות. וכי על הפרקטיקות להיות מתוחכמות יותר ולכלול:
- צנזורה
- קטנוניות
- תיזוז
- פגיעה בביטחון העצמי
- הדרה
- גחמות
וכיוצא בזה.
זיהוי שיפוטים ערכיים ולהחזיק בתפישת מציאות חזקה, יציבה ובהירה
מאירי מדבר על מקומות בהם ממונים מנצלים את העמימות הגלומה בתפקיד, ואת המורכבות של המשימות ואת ממד הערכיות של השיפוט. כלומר, נקודות בהן השיפוט מתבסס על נקודת המבט של הממונה, מאשר על פרטים קונקרטיים שניתן למדוד אובייקטיבית. במקרים כאלה, השיפוט עשוי שלא להיות אדיב או נדיב, ועל העובד לשמור על נקודת מבטו, על החיבור לעצמו ולתת לעצמו קרדיט. וזאת על מנת לא להתערער, לא לאבד קרקע, אלא דווקא לחזור לאמת של עצמו ולהבחין אם נעשה "אי צדק". מאוד חשוב לשמור על החיבור העצמי, ולזהות אם יש ממונה אשר מנסה לערער את תפישת המסוגלות והמודעות. ודווקא לחזק אותה, ולחזור אליה, ולזהות אם קורא משהו שאינו כשורה בהערכת הממונה.
לדוגמה, מאירי מציין אפשרות שרופא בכיר יאשים מתמחה בקול רם, בקרב אנשים, כי המתמחה "רוצח". כאשר המטופלים שומעים. מאירי אומר שההשפעה עלולה להיות איומה כלפי התדמית העצמית וכלפי הקולגות. במילים אחרות, מדובר כאן במניפולציה, מודעות או שלא – שעשויה לבחון את אומץ הלב והחוסן של העובד. ומתפקידיו הראשונים לזהות ולחזור לאמת של עצמו, על מנת להישאר צלול ומפוקס גם אל מול השיפוט המוטעה. ובכך, לשמר את כוחו בכל נסיבה. ולפעול למען תיקון המצב בעת רצון. אם עובד חושב שזה נכון להתייחס אליו כך, כי הוא באמת "לא טוב / לא יודע מה הוא עושה", וכי הממונה בוודאי "טוב", ו-"כן יודע מה הוא עושה", אז הוא מאפשר מצב שניתן דווקא להתחסן מולו ולדייק אותו.
במילים אחרות, כאשר שומרים על העוצמה והכוח האישי, לא מוותרים עליהם בדינמיקה מול מעסיק, ממונה ומנהל. ואז יש יכולת להגיב ולהביא צדק למצב, בכל עת. וגם אם עובד התבלבל לרגע ולא ידע מה האמת – ביכולתו לחזור לעצמו בעת רצון.
4 סוגי התנהגויות פסיכופתיות במקום העבודה על פי מאירי
מאירי עושה אבחנה בין התעמרות שמקורה בשגיאות ניהול או תרבות ארגונית קלוקלת, לבין התעמרות שמקורה בשגיאות נפשיות של ממונה. כאשר, את הסוג הראשון ניתן לתקן ולשלוט ברמת הארגון, ויכול להיות שזה באמת עניין של לזהות טעויות ולתקן. וגם, מאירי אומר, יותר קל לאבחן. כאשר את הסוג השני, פחות ניתן לתקן בצורה הזאת, לדעת מאירי. איתן מציין, כי אלו אשר מגדיר כמתעמרים פסיכופתים – מערימים על כולם. כלומר, לדעתו, קשה לשים לב להיותם כאלה. למעשה, בספרו מאירי מגדיר 4 טיפוסי אישיות של מתעמרים.
לפני שנמנה אותם, יכול להיות כי אחד הדברים שעובד יכול לעשות על מנת לפתח מודעות למצבו ולפעול לתיקון – זה באמת להכיר את הטיפוסים הללו. על מנת לבדוק ולראות, אם משהו מאלו מזכיר את הממונים במקום העבודה, ואם כן, לזהות את הדינמיקה הפסיכולוגית הקיימת. מאירי מציין סוגים שונים של התנהגות פסיכופתית במקומות עבודה, כמו:
- התנהגות היסטריונית (מצבי רוח קיצוניים וצורך כפייתי בתשומת לב)
- נרקיסיזם
- פרנויה
- סוציופתיה
לחזק את בוחן תפישת המציאות ולהבין מה באמת קורה
כאשר הוא מבהיר שהתעברות פסיכופתית אינה נדירה. במקרה זה, על העובד, על מנת להעצים את מודעתו: לברר על התעמרות פסיכופתית ולראות אם היא תקפה במקרה נתון. אם כן, מדובר בגיבוי מוחשי וממשי לסיטואציה שהוא חשד שהיא לא בסדר אך אולי האשים את עצמו או לא חש בטוח מספיק בתפישת מציאותו. מאירי מציין כי על פי מחקרים בארצות הברית שקרא, כמות טיפוסי האישיות שציינו לעיל – מהווה 2 אחוזים מהאוכלוסייה שנבדקה. כאשר הכמות בין מנהלים בכירים ברמות בכירות נמצא מעל ל-10 אחוזים.
מאירי מציין כי מדובר באנשים שלא מודעים לנזק שהם עושים, או לאפשרות שמישהו יסבול בעקבות התנהגותם. מאירי מציין כי אפשר שהם חווים אדישות, ואולי אפילו הנאה מסוימת, בהתאם לנסיבות המקרה. מאירי טוען כי יכול להיות, שאף על פי הצער והסבל שהם מאפשרים, עדיין יש שיעריצו ויקבלו אותם. זו הסיבה אולי, שעל עובדים לזהות כי מדובר בהתנהגות מתעמרת פסיכופתית, על מנת לקבל חיזוק לדעה שלהם. בייחוד בסיטואציה בה נדמה כי הדעה הרווחת במקום העבודה היא כי ההתנהגות היא דווקא מקובלת וראויה.
אחת הטעויות היא כמובן שלא לבחון את הדעה הזאת, או לזקק את האמת מתוך הסיטואציה ולדעת מה באמת קורה. בקיצור, הטעות המרכזית, וזו שחזרה על עצמה לאורך הכתבה בווריאציות שונות: היא לא לסמוך על עצמך. היא להימנע מלהכיר באמת שלך לגבי הסיטואציה. כאשר התיקון, הוא לדעת שמשהו יצא מסדרו ולבחון כיצד ניתן להחזיר דברים למקומם הראוי. וכמובן, לפעול באופן אחראי ואוהב. משרדנו ישמח לסייע לך באבחון הסיטואציה מבחינה משפטית, ולהבהיר את זכויותיך בנושא.
למידע נוסף על נושא זה, ניתן ליצור עימנו קשר. משרדנו מייעץ ומייצג ללקוחות, בתחומים משפטיים שונים, מעל ל-20 שנה. משרדנו זכה לדירוג BDI כאחד ממשרדי עריכת הדין המומלצים. לתיאום שיחת ייעוץ ראשונית ללא התחייבות, ניתן ליצור עימנו קשר כעת.
התעמרות בעבודה(פתח בטאב חדש בדפדפן)
הסכם קיבוצי לפיצויי עובדים נפגעי צוק איתן(פתח בטאב חדש בדפדפן)
