פיצויי פיטורים מהווים זכות בסיסית, אם לא החשובה ביותר, לעובד אשר מסיים את עבודתו אצל מעסיק בנסיבות בהן הינו זכאי לקבלם (בסעיפים 4-11 של חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג 1963).
פעמים רבות, כאשר יש הסכם קיבוצי או חוזה אישי מטיב המסדיר זאת, מפריש המעסיק לאורך תקופת העבודה של העובד את כספיי הפיצויים לקופת תגמולים או קרן פנסיה (6% משכר העובד)- וכך ביום פיטוריו של העובד- עומדים לזכות עובד כספיי קופת הפיצויים המהווים "כביכול" 72% מסכום הפיצויים המלא לו זכאי העובד, ועל המעסיק להשלים את היתרה.
ישנם הסכמים קיבוציים ואישיים המיטיבים עוד יותר עם העובד וקובעים כי על המעסיק להפריש לקרן הפיצויים כספים בשיעור 8.33% משכרו של העובד, המהווים "כביכול" 100% מסכום הפיצויים.
המילה "כביכול" מסייגת את גובה הפיצויים בגין אותן הפרשות, משום ששיעור הפיצויים הסטטוריים הינם בגובה שכר חודש העבודה האחרון המלא של העובד במכפלת השנים של העובד במקום העבודה- הדבר נכון הן לעובד במשכורת (מכוח החוק) והן לעובד בשכר (מכוח התקנות).
כך נוצר מצב, שכאשר הופרשו לעובד כספים בשיעור 6% משכרו וגם כאשר הופרשו לו כספים בשיעור 8.33% משכרו כנדרש על פי חוק פיצויי פיטורין, לאורך כל תקופת העבודה, הם אינם מכסים את מלוא כספיי הפיצויים להם זכאי העובד מכוח החוק- משום שלרוב העובד זוכה לשדרוג בשכרו לאורך תקופת העבודה אצל המעסיק ושכרו החודשי האחרון גבוה משכרו הממוצע אצל המעסיק.
במצב זה נכנס סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים הקובע כדלהלן:
"תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן ביוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר בצו על-ידי שר העבודה והרווחה במידה ואושר."
לאור סעיף זה מובן כי הפרשות המעסיק לקופת הפיצויים נעשית "על חשבון" פיצויי הפיטורים הסטטוטורים ועליו יהיה להשלים את היתרה במועד הקובע.
הסיפא של סעיף 14 (חוק פיצויי פיטורין) הנ"ל קובעת כי ישנם מקרים בהם יחשבו הפרשות המעסיק לקופת הפיצויים כתשלומים "במקום" פיצויי הפיטורים. נטל ההוכחה כי התובע אינו זכאי לפיצוי פיטורים כיוון שהתמלאו תנאי סעיף 14 מוטל במלואו על המעסיקות (ר' דב"ע נד/23-3 חיים פרינץ נ' נתי גפן, פד"ע כו, 547).
המקרה הראשון הינו כאשר נקבע כך מפורשות בהסכם קיבוצי החל על הצדדים.
המקרה השני הינו כאשר התשלום האמור אושר על ידי שר העבודה והרווחה. מעסיקות רבות משתמשות באישור הכללי של שר העבודה מיום 30.6.98 בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת הביטוח במקום פיצויי פיטורים.
אלא שאישור זה מותנה בשלושה תנאים על פי ההיתר הכללי יש צורך להוכיח, כי עובד חתם על הסכמתו להסדר כאמור, כי המעסיק חתם מראש על ויתורו על כל זכות להחזר כספים כפי שמפורט בסעיף 2 לאישור הכללי (הפרשת כספים בשיטת ה"שגר ושכח"). כמו כן, יש להוכיח כי תשלומי המעביד לקופה אינם פחותים מאחד מאלה המנויים באישור.
לעיתים נוצר מצב בו העובד נדרש לחתום על סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורין מול הקופה ובכך להסכים כי הפרשות המעסיק לקופה יהיו במקום פיצויי הפיטורים, אולם, המעסיק אינו חותם כי הינו מוותר על זכותו להחזרי כספיי הקופה- וכך כאשר העובד מבקש להתפטר מעבודתו, המעסיק מבקש "לשמור לעצמו" את כספיי הקופה מכיוון שלא נתן את ויתורו בכתב.
הסכמת הצדדים בנוגע לגורל כספיי הפיצויים גם כאשר כשאין מדובר בפיטורים או בהפסקת עבודה אגב זכאות לפיצויים, נתונה לפרשנות גמישה.
בבג"צ 846/93 יעקב ברק נ' בית הדין לעבודה, פ"ד נא (1) 12, פורשה הסכמת הצדדים להעניק לעובד כספים שנצברו בפוליסת ביטוח עם הפרישה מהעבודה "מכל סיבה שהיא" כהסכמה שצריך להתחשב בה בנסיבות הפרישה.
לעיתים בית הדין מתחשב ב"הקשר התעשייתי", בנוהג במקום העבודה, בתנאי הפוליסה, בתקנות מס הכנסה אך בעיקר באומד דעת הצדדים כדי להכריע למי שייכים כספיי הקרן במקרה של פרישה מהעבודה אשר אינה מזכה בפיצויי פיטורים.
ככל שהסכמת הצדדים אינה מפורשת, כך תגבר נטיית בית הדין להביא בחשבון נתונים שישקפו כוונה משתמעת של הצדדים, הנלמדת בעיקר מהתכלית האובייקטיבית של עצם ביצוע ההפקדות השוטפות בקרן הפיצויים (י' לובוצקי, "סיום יחסי עבודה", הוצאת ניצן מהדורה 2004, פרק 20 עמ' 14).
הדברים הללו גם מתיישבים עם ההלכה לפיה שעה שנשללו מהעובד פיצויי פיטורים מחמת מעשה זה או אחר שעשה, אין פירוש הדבר שהוא מפסיד את הכספים שנצברו לזכותו בקרן לטובת פנסיה (ר' ע"ע 300345/97 חי שאול נ' בזק בע"מ, פסק דין מיום 13.04.03).
כך במקרה בו קיימת חתימה של הצדדים על סעיף 14, אף אם אין הסכמה מפורשת בכתב של המעסיק לויתור על הכספים (כנדרש עפ"י האישור הכללי)- יש לראות בכך ויתור מכללא של המעסיק על כספיי הפיצויים אשר הופרשו לקופה, כדי לשמר את תכלית חתימתם על סעיף 14 ועל מנת למנוע מהמעסיק לתפוס את החבל משני קצוותיו- לא להיות מחוייב להשלים את כספיי הפיצויים במצב של פיטורים לאור הסכמתו של העובד לסעיף 14 מול הקופה, ולבקש לשמור את כספיי הקופה לרשותו במקרה של התפטרות העובד.
חשוב לציין כי בעייה זו כביכול אינה קיימת אצל צדדים אשר אימצו את אישור השר הכללי מלפני 30.6.98, מכיוון שבו לא היה קיים את התנאי כי המעביד יוותר על כספיי הקופה, ובנסיבות בהם נפסקת עבודת העובד עקב התפטרות שאינה מזכה בפיטורים- המעביד יהא זכאי לקבל את ערך פדיון הפיצויים של הפוליסה. אומנם נשאלת השאלה מה דין מעסיק אשר חתם על התחייבות להפקדה בהתאם לסעיף 14 לפני שנת 98 והוא ממשיך להפקיד לאחר פרסום התיקונים. לא ברור האם בית הדין יחייבו לשחרר את קרן הפיצויים חרף העובדה שלא חתם על הסכמתו וחרף העובדה שהתיקון היה מאוחר לחתימתו.
על מנת למנוע אי וודאות במקרים בהם המעביד לא חתם על ויתור (לנוכח האישור מ- 98) והצורך בפרשנות תכליתית של כוונת הצדדים בכל מקרה בו אין הסכמה מפורשת- נכון יהיה כי שר העבודה יסדיר כללים חדשים למתן אישור הנותנים מענה הולם למצב זה.
