בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה פיצויי של 89,000 ₪ לעובדת מרשם האוכלוסין בגין עגמת נפש שנגרמה לה עקב יחסי עבודה עכורים בינה לבין מנהל הלשכה בה עבדה ועקב הפרת חובתו לספק לה סביבת עבודה סבירה.
השתלשלות אירועים ארוכה גרמה ליחסי עבודה עכורים בין העובדת למנהל ואף גררה מסכת הדדית של האשמות ותלונות אשר הובילו לחקירת נציב שירות המדינה נגד התובעת וחקירה כנגד מנהלה בדבר פעילות מנוגדת לנהלים שאף הובילה למעורבות המשטרה.
בעקבות ההתדרדרות ביחסי העבודה, החליט מנהל הלשכה להפסיק את עבודתה של התובעת עם קהל ולהעביר אותה לחדר צדדי,ללא מיזוג ואף לנתקה מהטלפון ואף ניסה שוב ושוב להעביר את התובעת ללשכה אחרת. התדרדרות זו במערכת היחסים והתחושה כי מתנכלים לה, גרמו לתובעת להגיש תביעה כנגד לשכת מנהל האוכלוסין לפי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין). במסגרת התביעה דרשה התובעת פיצוי של 200,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לה, סבל ופגיעה בבריאותה.
תלונתה של התובעת כנגד מנהל לשכת מנהל האוכלוסין בהרצליה נמצאה מוצדקת ואכן הובילה לסיום העסקתו, אולם, אף מבלי להתחייס לעניין זה, מצא בית הדין כי עמדתו של מנהל לשכת מנהל האוכלוסין בהרצליה, באשר לרצונו להפסיק את עבודתה של התובעת בסניף נתקבלה מבלי לאפשר לתובעת להשמיע את טיעוניה, וכי אמות המידה לפיהם נמדדה התובעת היו קפדניות באופן החורג מהסביר. בנוסף הפרה המדינה את חובתה לספק לתובעת סביבת עבודה סבירה, הן עקב חוסר ההפרדה בין המנהל לתובעת על רקע התלונה שהגישה, והן עקב סביבת עבודה עוינת בה נאלצה לעבוד במשך שנים רבות.
לאור הנסיבות שתוארו, מצא בית הדין כי יש לקבל באופן חלקי את התביעה כנגד המדינה ולפצות את התובעת פיצוי בסך 75,000 ₪ בגין עגמת נפש בתוספת 14,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
