האם פער בשכר בין גבר לאישה בתפקיד זהה מספיק כדי לקבוע עילת תביעה לפי חוק שכר שווה לעובד ולעובדת וחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה?
בשאלה זו דנו שופטי בג"צ בעקבות עתירתה של שדולת הנשים בישראל ואורית גורן, עובדת הום סנטר לשעבר אשר התפטרה לאחר שגילתה פער של 35% בינה לבין עובד בתפקיד זה באותה מחלקה.
אורית, עובדת הום סנטר לשעבר הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, אשר התבססה על 'חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשמ"ו 1986' ועל 'חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988'.
בית הדין קיבל את תביעתה ופסק כי חרף עמדתה של הום סנטר כי הפער הוא תוצאה של מו"מ לחוזה אישי של עובד, הרי שפערי השכר גדולים מדי מכדי להצדיק מו"מ לחוזה אישי ולכן נתקבלה התביעה לפי חוק שכר שווה.
נוסף על כך, קבע בית הדין כי קיומה של עילת תביעה לפי חוק שכר שווה, מקימה באופן אוטומטי עילה לתביעה לפי חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה.
בית הדין הארצי חלק על פסיקתו של בית הדין האזורי וקבע בערעור שהוגש אליו כי לא די בהרמת נטל ההוכחה באשר לפערי שכר כדי להקים טענת אפליה אשר נדרשת לשם תביעה לפי חוק שיוויון הזדמנויות. סעיף 9 לחוק שיוויון הזדמנויות קובע כי באם יוכח כי קיימת אפלייה יועבר נטל ההוכחה למעסיק.
בית הדין הארצי פסק כי, לפני שטענה מסוג זה תוכל להיטען, יהיה על העובד להביא ראייה להתנהגות בלתי שיוויונית של המעסיק.
בדומה לעמדת בית הדין הארצי, קבע בג"צ כי מכיוון שנדרש נטל ראייתי שונה בכל חוק להקמת עילת תביעה ובדומה לכך, גם הסעדים הקבועים בשני החוקים שונים, דבר זה מעיד על על כוונת המחוקק להעניק תכלית שונה לשני החוקים.
 שבין שכר העובדת לבין שכר העובד שלל בג"צ את טיעון המעסיקה כי דרישת העובד ומו"מ על שכר העבודה מהווים את הסיבה לפערי השכר ולא אפליה בין המינים ולפיכך קיבל את התביעה. בג"צ קיבל את עמדת בית הדין האזורי המנוגד לבית הדין הארצי וקבע כי קיימת עילת תביעה לפי שני החוקים.</p>
<p><a href=)
אפליה בעבודה(פתח בטאב חדש בדפדפן)
מעמדן של עובדות בישראל בשנת 2011(פתח בטאב חדש בדפדפן)
<strong>התאבדות כתאונת עבודה</strong>(פתח בטאב חדש בדפדפן)
אפליה מחמת גיל בשוק העבודה(פתח בטאב חדש בדפדפן)
נתוני נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה(פתח בטאב חדש בדפדפן)
אפליה במודעות דרושים(פתח בטאב חדש בדפדפן)
