בית הדין האזורי לעבודה בנצרת נתן לאחרונה פסק דין הצהרתי בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין אבי בן- אהרון, חבר קיבוץ תל יוסף לקיבוץ. בפסיקתו קבע בית הדין כי בניגוד להלכה הרווחת כי לא מתקיימים יחסי עובד מעביד, השינוי שחל באופיו של הקיבוץ משנה את מסכת היחסים שבין החבר לקיבוץ.
השאלה המרכזית סביבה נסובה התביעה הייתה האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין חבר קיבוץ תל יוסף לבין מקום עבודתו במדגה הקיבוץ, "דגי תל יוסף אגודה שיתופית חקלאית בע"מ".
התובע חבר קיבוץ משנת 1986 עבד כמנהל המדגה משנת 1988 ועד לשנת 2011 בו נתבקש התובע לעזוב את עבודתו במדגה.
שינויים במבנה הקיבוץ השפיעו על עבודת החברים
במהלך תקופה המשתרעת משנת 2001 ועד לשנת 2011 חלו תמורות רבות באופיו של הקיבוץ אשר המרכזיות שבהן היו הנפקת תלושי שכר בשנת 2002 ותשלום שכר דיפרנציאלי לחברי הקיבוץ בהתאם לשיעור הכנסתם מעבודה בקיבוץ ומחוצה לו.
בשנת 2004 צעד הקיבוץ צעד אחד קדימה ומינה וועד ממונה חיצוני שהחליט כי הפעילות העסקית תועבר לתאגיד אחזקות בבעלות הקיבוץ ותופרד לחלוטין מהפעילות הקהילתית. במסמך המכונן, נקבעו גם שינויים מהותיים באופן ההשתכרות של החברים ואף באשר לקניינם האישי, לרבות זכאותם לגמל ולקצבאות מהביטוח הלאומי. גם החלטה על זכאות לתנאי ההעסקה, לרבות תנאים סוציאליים נתקבלה ואף הוחלט כי בהתאם להחלטת מוסדות הקיבוץ יהפכו כל חברי הקיבוץ לעובדים שכירים של התאגיד אשר יפריש בגין עבודתו של החבר, תנאים סוציאלים מלאים.
סיום עבודתו של הועד המכונן בשנת 2010 הביא למינוי ועד פנימי שקבע כי יש לבצע צעדי התייעלות במדגה ולכן ביקש לסיים את עבודתו של התובע.
בית הדין נתבקש על ידי התביעה להכיר בקיומם של יחסי עובד מעביד בין הקיבוץ לתובע החל משנת 2002 בו החל השינוי באופי של הבקיבוץ והקיבוץ החל להנפיק תלושי שכר.
נימוקי התביעה נסובו סביב השינוי שחל במערכת הנורמטיבית של הקיבוץ אשר שמטה, לדבריה, את הגדרת הקיבוץ הקלאסי. כמו כן, לאור השינוי בו שכרו של חבר המועסק מחוץ לקיבוץ מועבר ישירות לכיסו והוא משלם סכום לקיבוץ, מחייב התייחסות דומה לעובד המועסק בשירות הקיבוץ, אחרת מדובר באפליה.
הכרעת בית הדין
טענת הקיבוץ כי הלכה פסוקה היא כי לא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין קיבוץ לחבריו, נדחתה וכך גם הטענה כי בכל תקופות עבודתו לא חל שינוי מהותי באופן העסקתו ולפיכך השינויים באורחות החיים של הקיבוץ לא השפיעו על ההתקשרות עמו.
בית הדין קבע כי עבר הקיבוץ שינוי מרחיק לכת, בו חבר הקיבוץ אינו מופנה עוד לעבודה ועל כתפיו מוטלת האחריות למצוא עבודה ולפרנס את משפחתו, כמו גם השכר הדיפרנציאלי, היות כושר הפרנסה קניינו האישי של כל עובד ולא של הקיבוץ משנים את היחסים בין הקיבוץ לבין חבר הקיבוץ המבצע עבודה בשירותו. כתוצאה משינויים אלו נשמט הבסיס להחלת ההלכה הפסוקה לפיה אין מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין חבר הקיבוץ – לקיבוץ, בשירותו הוא עובד.
