בית הדין האזורי לעבודה, דן לאחרונה בעניינו של עובד (התובע) אשר בחמשת החודשים האחרונים לתקופת העסקתו אצל המעבידה (הנתבעת), שהה בתקופת אי כושר עבודה בשל תאונת עבודה.
התובע ביקש מבית הדין לקבוע, כי יש לפצותו בעבור התקופה שלא הופרשו עבורו כספים ל"ביטוח מנהלים".
יש לציין כי העובד בוטח באמצעות ביטוח מנהלים, שנערך כחלק מהסכמת הצדדים בדבר תנאי עבודתו של התובע אצל מעבידו, ונועד להבטיח לעובד זכויות פנסיוניות עם הגיעו לגיל פרישה. הסכם זה, לא ציין דבר בכל מה שקשור לתקופת אי כושר עבודה ממושכת כתוצאה מ"תאונת עבודה".
המעבידה טענה כי, להבדיל מעובדת הנמצאת בתקופת לידה (או שמירת הריון), שלגביה ישנו הסדר מיוחד בנושא. אין הסדר דומה בחקיקה, אשר מתייחס לזכותו של עובד לקיום רצף של הפרשות מעביד לקופת פנסיה, וזאת בעת אי כושר עבודה כתוצאה מ"תאונת עבודה". בנוסף, אין כל מקור חוקי המחייב בתשלום הפרשות לביטוח מנהלים, בתקופה זו, ולכן יש לדחות את תביעתו של העובד בעניין זה.
בית הדין האזורי לעבודה קבע כי: עצם המשך קיומם של יחסי עובד ומעביד, מטיל על המעביד את האחריות והנאמנות לרווחתו של העובד, לרבות רווחתו הקשורה בהמשך צבירת זכויות פנסיוניות בתקופת מחלתו. על המעביד לשאת ב"נזק הפנסיוני", שנגרם כתוצאה מפעולת העובד הקשורה בעבודתו ("תאונת העבודה").
בית הדין פסק כי: הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,450 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וזאת כפיצוי על אי הפרשת חלקו של המעביד ל"ביטוח מנהלים", בחמשת חודשי מחלתו של התובע, כתוצאה מפגיעתו בעבודה.
(תע"א 3488-07 חנוך חשאי נ' דן רכב ותחבורה ד.ר.ת. בע"מ)
