האם יש לשלם שעות נוספות לעורך דין שכיר?
בית הדין פסק בשאלה האם לעורכת דין אשר עבדה 11 שעות ביום מגיעות שעות נוספות. טענת המעביד היתה שלא חל על עורכת הדין חוק שעות עבודה ומנוחה לאור היותה מועסקת ב"משרת אמון" ולא ניתן היה לפקח על עבודתה.
נקבע, כילא ניתן לקבוע מסמרות ויש לבחון את הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. אין לקבוע, כי כל עורך דין שכיר נמצא ביחסי אמון עם המעסיק שלו וכן לא את ההיפך.
סעיף 30(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע מהם החריגים לתחולת החוק, חריג ראשון הינו "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי" חריג שני הינו "עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם" (ס"ק 5, 6).
המדיניות של בית הדין היתה לפרש את החריגים לחוק בצמצום. קנה המידה שנקבע לשאלת האמון היה מידה מיוחדת של אמון אישי, מידה זו דורשת, כי המעסיק יתן לעובד חופש פעולה מירבי, עצמאות רבה בקבלת החלטות, בביצוען ובאחריות להן.
נמצא, כי התובעת חוייבה לחתום על כרטיס נוכחות, היתה תמיד תחת פיקוח של אישתו של המעסיק, לא יכלה להחליט החלטות משמעותיות בתיקים שהגשו.
כמו כן, נקבע, כי אין צורך בהסכמה או בדרישה מפורשת של המעביד מהעובד לבצע עבודה בשעות נוספות, די בכך, שהמעביד היה מודע לביצוע העבודה, לא מחה על כך והעבודה שירתה את ענייניו. בשל העובדה שהתובעת הוכיחה את מספר שעות עבודתה נקבע, כי על הנתבע לשלם לה עבורן.
עב 3025/01 כץ זיוה נ' עו"ד עמוס אגרון (14.8.06).
