הסערה המתחוללת בקרבנו בסוגיית הדרת נשים בחברה, לא פסחה על שוק העבודה.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דן לאחרונה בערעורה של אישה חרדית מבני ברק אשר הביטוח הלאומי סירב להעניק לה דמי אבטלה עקב סירובה להתייצב במקומות העבודה אליהם הופנתה.
סירובה נבע לדבריה, משום שהעבודה בקומות אלו מתבצעת ללא הפרדה בין גברים לנשים והדבר מנוגד לאמונתה. המערערת טענה כי שליחתה למקומות עבודה הפועלים בניגוד לאמונתה מהווה פגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואף הפנתה לסעיף 42 לחוק שירות התעסוקה שקובע כי אין להפלות בין דורשי עבודה בהפנייתם לעבודה.
הערעור נדחה ובפסק הדין שניתן על ידי כבוד השופטת אריאלה גילצר-כץ, נאמר כי הלכה פסוקה היא כי על דורש עבודה לעשות מאמץ סביר ותם לב להתאים עצמו לעבודה אליה הופנה.
משבחרה האישה שלא להתייצב בפועל, פעלה בניגוד לכך. יתרה מכך, סעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי מובטל הינו מי שרשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו.
הסעיף מגדיר כי על העבודה להיות מותאמת למקצועו של האדם או תואמת להכשרתו המקצועית, רמת השכלתו ומצב בריאותו.
לו רצה המחוקק להוסיף קריטריונים נוספים כדוגמת השקפת עולם ודת היה עושה כן. לפיכך לא ניתן לראות באמונתה הדתית קריטריון המאפשר אי התייצבות למקום העבודה.
באשר לטענתה של המערערת כי הופלתה לרעה, פסק הדין קובע כי אין מדובר באפליה לרעה ולמעשה המערערת מלינה כי לא הופלתה לטובה כשלא התחשבו באמונתה הדתית, יתרה מכך אותה התחשבות מיוחדת שמבקשת המערערת, יש בה כדי לגרום לאפליה והדרה של נשים.
אפליה מחמת גיל בשוק העבודה(פתח בטאב חדש בדפדפן)
אפליה על סמך גיל – פסק דין(פתח בטאב חדש בדפדפן)
אפליה במודעות דרושים(פתח בטאב חדש בדפדפן)
אפליה במודעות דרושים(פתח בטאב חדש בדפדפן)
פסק דין תקדימי כנגד שירותי בריאות כללית(פתח בטאב חדש בדפדפן)
