כדאי לדעת שישנן הגנות בחוק איסור לשון הרע ובפקודת הנזיקין. איתור ההגנות המתאימות למקרה הוא משימה שדורשת חשיבה ובחינה עקבית.
חשוב לשמור על קור רוח
ההליך המשפטי נפתח עם הגשת כתב התביעה. מבחינת הנתבע ההליך מתחיל רק מרגע שכתב התביעה נמסר אליו כדין. חשוב מאוד להבין כי הרגע בו נמסר כתב התביעה הוא זמן רגיש. לעיתים, בגלל הלחץ והרגשות הסוערים, נתבע עשו לדבר על התובע בפני השליח שהגיע, וכך, לבצע דבר שעשוי להיכלל בחוק איסור על לשון הרע. השליח עשוי לדווח לשולחו על הפרטים המסופקים במהלך המסירה, ולעיתים גם יכול להיות עד בתהליך.
בנוסף, מומלץ מאוד לחשוב על התייעצות עם עורך דין מומחה בתחום הדיבה. מעבר לסכום התביעה המשמעותי, תביעה עשויה להוות אתגר מנטאלי משמעותי. הפגישה עם עורך דין מומחה בתחום הדיבה יכולה להעניק לך חשיבה מאוזנת יותר ולהכניס את המקרה לפרופורציות. בנוסף, עורך דין מיומן יכול לסייע לך לצייר "מסגרת" של סיכונים וסיכויים, אפשרויות וגם מגבלות, מה שיעזור לך להתמודד עם המצב באופן מיודע ומאוזן.
מעבר לכך, התייעצות מהירה עם עו"ד מנוסה יכולה לפתוח אופקים נוספים. לפעמים, גם אתה כנתבע יכול לעבור למצב של התקפה ולהגיבה לתביעה, בתביעה נגדית. בחירת האסטרטגיה המשפטית הנכונה לניהול המקרה מהווה טקטיקה חשובה בהצלחת התביעה.
הגנת אמת בפרסום – הגנת אמת דיברתי:
יתכן שתהיה לך הגנה על פי חוק האיסור על לשון הרע. עיקרון חופש הביטוי וזכות הציבור לידע נקבעו על ידי החוק. לפי ההוראה, במצבים מסוימים, קיימת הגנה רצינית למי שפרסם דברים שניתן להוכיח את אמיתותם. עם זאת, חשוב לציין שלא כל פרסום ראוי ולא כל נושא הוא עניין שיעניין את הציבור. לדוגמה, לגלות בגידה של בעל באישה, גם אם ניתן להוכיח במאה אחוז, לא בהכרח תספק הגנה שכזאת.
הגנה נגזרת מפרסומים אמתיים, והיא חלה כאשר עומדת בשני תנאים עיקריים: האמת המבוססת בפרסום והעניין הציבורי.
בהקשר לתנאי הראשון: אמת בפרסום, חשוב להבין כי אין הכרח לוודא תאימות מוחלטת בין הפרסום לבין המציאות. יש אפשרות לסטייה קלה. הגנה עדיין עשויה להחזיק גם אם נמצא כי חלק מהפרסום אינו מדויק, בהתאם לנסיבות.
בנוגע לתנאי השני: העניין הציבורי. חיוני להבין שהאמת המוכלת בפרסום חייבת להיות רלוונטית לעניין הציבור, ואינה אלא עניין פרטי.
בשורה התחתונה
ישנה הגנה מתביעות דיבה, שמחייבת שהפרסום יהיה אמיתי במידה מספקת, כמו גם רלוונטי לעניין הציבורי, גם כן, במידה מספקת.
לדוגמה: אילנה דיין
התקבלה החלטה (דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין) בעניין אילנה דיין ותוכנית "עובדה", לגבי כתבה ביקורתית אודות פעילותו של קצין במהלך פעולה ברצועת עזה (סרן ר'). אמנם, הפרסום היה נכון למה שהיה ידוע בזמן הפרסום עצמו, אולם כדי שיקבל הגנה עליו להיות "אמת לאמיתה".
במקרה זה על פרטי הפרסום להיות האמת לאמיתה, לא רק "נכונים לעת הפרסום". על כן, אין זה מספיק במקרה הספציפי הזה, שהפרטים יהיו נכונים לזמן הפרסום, אלא שיהיו תואמים את המציאות במידה מספקת.
משמעותה של "אמת לאמיתה" והמקרים בהם תחול, תוחל בהקשר ובהיבטים הספציפיים של כל תיק.
דברים שנאמרו אגב הליך משפטי:
דברים שנאמרו בתוך הליך משפטי לא מחזיקים עילת תביעת דיבה. נראה שבמקרים רבים, ובמיוחד בתביעות לשון הרע בהליכי משפחה, הכעס והאינטריגות המשפטיות יכולות להביא להתבטאויות קיצוניות שבין כתלי בית המשפט. יש לשים לב כי החוק הקובע את איסור לשון הרע וההלכות המשפטיות, אומר כי ״לא נתבעים על דברים שנאמרים אגב הליך המשפטי״.
על כל פנים, חשוב לזכור שאף על פי שיש הגנה כזאת, רק עו"ד לשון הרע יכול לייעץ ולהבין האם המקרה הינו מהם המקרים שהגנה מסוימת יכולה להיות רלוונטית עבורם.
פרסום בתום לב:
במקרה זה מדובר על תביעת דיבה על פרסומים שנעשו בתום לב. במקרה כזה, נראה כי ניתנת הגנה מתוך חוק איסור לשון הרע, אשר מגן על אנשים שפרסמו לשון הרע בתום-לב תוך התאמה לאחת מהנסיבות המנויות בחוק.
כדי להבין יותר, נקח דוגמה: אם מישהו נתבע על הגשת תלונת שווא למשטרה, יתכן שיש לו הגנה מספקת כל עוד מדובר בתלונה מתום לב.
חוק איסור לשון הרע
חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 מהווה דרך לגשר בין עקרון החופש בביטוי לבין זכותו של כל אדם להגנה על כבודו ושמו הטוב.
סעיף 1 בחוק איסור לשון הרע מגדיר את הפרסומים שנחשבים ללשון הרע:
- "לשון הרע" היא דבר שפרסומו עלול:
א. להשפיל אדם בעיני הציבור או לגרום לו להיות מטרה לשנאה, לבוז או ללעג;
ב. לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
ג. לפגוע באדם במשרתו, בעסקו, בפרסום או במקצועו, בפרסום של ידו או במקצועו;
ד. לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.
על מנת להחליט אם פרסום נופל תחת ההגדרה שבסעיף 1 של חוק איסור לשון הרע, ניתן לחקור ולהבין את המשמעות הממוצעת מהפרסום בכל מקרה. הבחינה היא בחינה אובייקטיבית, ללא ייחוס כל חשיבות לכוונות המפרסם או לשאלה האם התובע נפגע בפועל מהפרסום.
נפסק (שנהר, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור, עמוד 141 + ר' ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ כי מטרת חוק איסור לשון הרע היא לשמור על כבודו של האדם ולמנוע פגיעה בשמו הטוב כפי שהיא מתקבלת בעיני הבריות.
לפיכך, הבדיקה האם הפרסום מהווה לשון הרע תיעשה על פי התקנה של "האדם הסביר", כלומר, האם אדם רגיל בקהל היה מחשיב את הפרסום כלשון הרע, וכך פוגע בכבודו ושם טובו של הנפגע.
בהליך השיפוטי ייקבע כי על התובע הנפגע מפרסום לשון הרע להוכיח כי הפרסום שביצע הנתבע אכן מקיים את תנאי הסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, ולהוסיף כי הפרסום הוא בכוונה מכוון אליו.
בע"א 751/10 פלוני נ. ד"ר אילנה דיין-אורבוך (פורסם בנבו) קבע בית המשפט את סדר הבדיקה של עוולת לשון הרע בהתאם לחוק איסור לשון הרע, כדלקמן:
- בשלב הראשון נבדקת השאלה האם הביטוי מקיים את הגדרת "לשון הרע" לפי אחת מארבע החלופות המצויות בסעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמו שמוגדר בסעיף 2 לחוק.
רק אם התשובה חיובית, עוברים לשלב הבא:
- ובודקים האם הביטוי נהנה מאחת מהחסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם הפרסום נכנס לתחום החסינויות המצויות בד' אמות, התביעה נדחית לדון.
אם התשובה לא, עוברים לשלב הבא:
- ובודקים האם הפרסום מוגן על פי קריטריונים המוגדרים בסעיף 14 לחוק, המתייחסים לאמת המתקיימת בפרסום ולעניין ציבורי.
אם הפרסום לא נהנה מהגנה זו, ניתן להמשיך ולבדוק…
- האם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, על פי אחת מהחלופות המצויות בסעיף 15 לחוק בשילוב חזקות תום הלב מסעיף 16.
אם יתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או סעיף 15, אז ניתן לעבור לשלב הרביעי של ההליך.
