בית הדין הארצי דן לאחרונה בערעורו של מנהל מחלקת ניירות ערך זרים בבית ההשקעות "אילנות בטוחה" שעסק בשאלה האם יש לכלול רכיב גמול ניהול בשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורין.
העובד, אשר שכרו הורכב משכר בסיס ומעמלת מכירות מחלקתית (גמול ניהול), פוטר ופיצויי הפיטורין כללו את שכר הבסיס בלבד ולא את גמול הניהול אשר שולם לו מדי חודש ואף נכלל כגמול הסכמי אישי בחוזה העבודה בינו לבין בית ההשקעות.
בחוזה העבודה של העובד לצד ציון הגמול לו זכאי העובד נכלל סעיף אשר קבע כי גמול הניהול כולל בו פיצויי פיטורין וכי הלה לא יהיה זכאי בשום נסיבות לפיצויי פיטורים כלשהם בגין רכיב זה.
בית הדין האזורי קיבל את הערעור משום שמצא כי העובד הרים את נטל ההוכחה כי מדובר בחלק בלתי נפרד משכרו ולא בתוספת מותנית. בית הדין קבע כי על אף שהרכיב מופיע בתלוש השכר כ"תוספת", אכן מדובר בחלק אינטגראלי של שכר העבודה בדומה לעמלות המשולמות לעובד בגין מחזור מכירות או רווחים המהווים חלק בלתי נפרד מהשכר הקובע.
כמו כן, גם כאשר מדובר בתוספת מחלקתית ולא תוספת אישית, "בהתאם לתקנה 1 (ב) לתקנות פיצויי הפיטורין ייחשב הדבר לחלק משכר הייסוד לצורך תשלום פיצויי פיטורים".
עוד ציין בית הדין כי אין לתת תוקף לסעיף בחוזה האישי של העובד אשר קבע כי גמול הניהול לא יבוא במניין הרכיבים הנכללים לצורך פיצויי פיטורין, וזאת משום שסעיף זה מבקש מהעובד לוותר על זכות קוגנטית, כלומר זכות שאינה ניתנת לויתור.
