בית הדין הארצי פסק לאחרונה בערעור של רשות העתיקות כנגד עובדי חברת "בריק", ונתן סעד הצהרתי בעניין הכרה בעובדי חפירה המועסקים באמצעות חברת קבלן כעובדים קבועים. בית הדין נדרש לפרש את סעיף 12 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם.
הערעור הוגש על רקע פסיקת בית הדין האזורי בירושלים, שקיבל את תביעתם של עובדי חברת "בריק", העוסקים בחפירה על בסיס יומי בעבור רשות העתיקות, ואשר פוטרו מעבודתם, להכיר בהם כעובדי רשות העתיקות לפי סעיף 12 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. העובדים פוטרו לאחר 15 חודשי עבודה.
רשות העתיקות טענה כי לא חלה עליה חובה לקלוט את העובדים משום שהם מועסקים למשך תקופה שאינה עולה על 15 חודשים, בהתאם לחריג בסעיף 12 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור וחידד בפסיקתו את סעיף 12 לחוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם כשקבע כי מקום בו קיימת משימה קבועה, גם אם משתנה בהיקפה, אין היא נמנית עם החריגים לסעיף.
בית הדין המשיל את טענות הרשות למקרה בו יטען קבלן בניה כי העסקת עובדים אצלו היא ארעית מכיוון שלא תמיד יש לו פרויקטים לבניה וטען כי העסקת עובדים באופן ארעי באמצעות קבלן כוח אדם לתקופה ממושכת אינו נמנה עם האמצעים הלגיטימים להתאמת אופן העסקת העובדים לצרכי העבודה.
בית הדין ביטל את פיטוריהם בקובעו כי לחברת "בריק" לא היתה הסמכות לפטר את העובדים בשל היותם עובדי רשות העתיקות.
