בהיעדר חוקה במדינת ישראל, זכות השביתה וההשבתה לא הוסדרה במפורש בחוק והיא עולה מכורח חברותה של ישראל באמנת העבודה הבינלאומית בעניין חופש ההתאגדות והזכות למו"מ קיבוצי. זכות זו נמנית עם זכויות היסוד במדינות רבות ואין מדינה דמוקרטית אחת האוסרת עליה.
אף שהזכות אינה מוסדרת מפורשות במשפט, זו מעוגנת היטב במהותו ושייכת לתחום החירויות ומוכרת כזכות יסוד הילכתית המותרת לכל נושא שניתן לנהל לגביו מו"מ קיבוצי.
מכיוון שלא קיימת הגדרה למושגים שביתה והשבתה בחקיקה הישראלית, הפסיקה אימצה הגדרה רחבה לפי אזכור המצוי בחוק יישוב סכסוכי עבודה שמתייחס לשירות הציבורי, וקובעת כי שביתה היא סירוב קיבוצי מאורגן לבצע עבודה. הגדרה רחבה זו כוללת למעשה את כל הפעולות הקיבוציות המתואמות של עובדים שמטרתם להפעיל לחץ על המעביד לקבל את דרישות העובדים.
בתוך הגדרה זו יכללו שלל סוגי השביתות לרבות, שביתות שעות נוספות, שביתות האטה, שביתות חלקיות, שביתת שבת ועוד.
מטרת שביתה היא להביא לשיפור בתנאי עבודה, יחסי עבודה וענייני עבודה ולכן זכות השביתה היא זכות קיבוצית בלבד ואינה מקנה לעובד הבודד את הזכות להפר את התחייבויותיו. שיפור מעמדו ותנאי עבודתו של העובד הבודד יעשו במישור המשפט האינדיוידואלי ולא הקיבוצי.
ארגון העובדים המייצג את מרבית העובדים אליו נוגע הסכסוך הוא שרשאי להכריז על שביתה, אולם בטרם הכרזה על שביתה יהיה עליו לתת הודעה מוקדמת למעבידים או לארגון המעבידים ולממונה על השביתות במשרד העבודה והרווחה.
חוקיות השביתה מותנית בכך שהמכריז על השביתה הוא ארגון העובדים המוסמך לכך, שהשביתה מוסדרת בהסכם הקיבוצי או בגמר תוקפו ושניתנה הודעה מראש של לא פחות מחמישה עשר יום לגורמים הרלוונטים.
באם השביתה אינה עונה על הקריטריונים המאוזכרים לעיל יוכל בית הדין לעבודה להוציא צווי מניעה. בית הדין לעבודה רשאי להוציא צווי ריתוק לעובדים חיוניים גם אם השביתה היא שביתה חוקית.
למשרדינו ניסיון רב בייעוץ וייצוג בסוגיות במשפט קיבוצי ונשמח להעמיד את מומחיותינו לרשותך.
