חברת קומגייטס נקלעה לקשיים, וביום 20.5.03 הוציאה את עובדיה לחופשה ללא תשלום, וזאת ללא הסכמתם. ביום 12.6.03 ניתן צו פירוק זמני לחברה, וביום 17.8.03 אישר ביהמ"ש את בקשת המפרק הזמני להוציא מכתבי פיטורין לעובדי החברה (התובעים).
המחלוקת העיקרית בין הצדדים, היתה בשאלת המועד בו ניתקו יחסי העובד-מעביד, באופן המסיים את התקופה בגינה רשאים העובדים להגיש תביעת חוב.
ביהמ"ש קבע, כי יש לדחות את עמדת החברה לפיה יום ההוצאה לחופשה בלא תשלום נחשב כמועד הפיטורין, וזאת מכיוון שצעד זה נעשה באורח חד-צדדי ע"י החברה, צעד אשר איננו יכול לזכותה ביתרון אשר אינו מוקנה לה בדין. במועד נתינת צו הפרוק הזמני היו ברורות חדלות הפירעון והפסקת הפעילות של החברה, על כן, יש להחיל על מקרה זה את דין הפיטורין האוטומטי במקרה של פירוק קבוע.
הכרעתו של בית המשפט: מועד מתן צו הפרוק הזמני ביום 12.6.03 הוא מועד סיום יחסי העבודה, ובהתאם לכך יש לחשב את שכר העבודה ופיצויי הפיטורין. בכל הקשור למתן הודעה מוקדמת, יש לראות ביום 20.5.03, את היום בו הוצאו העובדים לחל"ת, מועד ההודעה.
פשר (ת"א) 1554/03מתן גוטר ו- 34 אח נ' אתי קורן ואח'.
