בית הדין האזורי בתל אביב פסק השבוע בתביעה כנגד עובד בטענה שהפר את תניית אי התחרות שהייתה בחוזה שלו כי למרות שהתנייה בטלה בשל היותה נוגדת את תקנות הציבור וכי לא נעשה שימוש בסוד מסחרי, הפר העובד את חובת האמון כלפי מעסיקתו ולפיכך חויב לשלם לה פיצוי בסך 75,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
מדובר במקרה בו תבעה חברת תיירות המתמחה בטיולים למגזר הדתי עובד לשעבר בשל הפרת חוזה, הפרת תניית אי תחרות ועשיית שימוש בסוד מסחרי. העובד הועסק בחברת התיירות בפעילות במיזם לשיווק ומכירות תיירות פנים לציבור הדתי לאומי. בתום כחצי שנה מיום העסקתו עזב העובד ביחד עם שני עובדים נוספים, מוקדם ממה שהתיר חוזה ההעסקה ותוך הפרה של החוזה. לפני עזיבתו את עבודתו אצל התובעת הקים העובדת חברת תיירות אשר מטרתה להתחרות באותו נתח שוק אליו פנתה מעסיקתו. יתרה מזאת, מצא בית הדין כי הנתבע קשר עסקאות עבור החברה החדשה אותה הקים עוד בתקופת ההודעה המוקדמת.
בית הדין מצא שתניית אי התחרות בחוזה ההעסקה בטלה משום שהיא אינה מגנה על אינטרס לגיטימי של המעבידה ולכן נוגדת את תקנת הציבור. יתרה מזאת, לא נעשה שימוש בסודות מסחריים. עם זאת, מכיוון שיחסי העבודה מהווים חוזה מתמשך קיימת חובת נאמנות ותום לב של עובד כלפי מעבידו ולפיכך קיימת גם חובה לשמור על מידע סודי של המעביד גם אם אינו בגדר סוד מסחרי, את חובה זו, הפר העובד.
"בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו." (לירון הרשקוביץ עא (ת"א) 6006–05א.ב. סייבר ניהול ואחזקה בע"מ נ' )
העובד חוייב לשלם לתובעת סכום של 75,000 ₪ לצד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
