זכאות עובדים לדמי חגים

מתי עובד זכאי לתשלום ימי חג?

עובד ששכרו משתלם על בסיס שעה/ יום/ שבוע/ כמות תוצרת (להלן: "עובד בשכר"), לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה, שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות).

Rosh hashanah (jewish New Year holiday) concept. Traditional symbols

זה נקבע לפי צו ההרחבה להסכם המסגרת במגזר העסקי (שבין היתר, קיצר את שבוע העבודה ל-43 שעות), שהוחל על כל ענפי המשק החל מיום 1.7.2000. על העובד להוכיח כי עבד יום לפני ויום לאחר החג כדי שתהיה לו זכאות לדמי חגים.

אם המעסיק מיוזמתו אינו מעסיק את העובד בימים שלפני ואחרי החג, אין הדבר פוגע בזכאות העובד לדמי חגים. אך, כאשר חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, יהיה העובד זכאי ל- 10 ימי חג ללא כל התניה.

בפס"ד עב. 1152/05 (עב. 1927/05) מור מאיה ואח' נגד סער, שניתן על ידי כבוד נשיאת בית הדין האזורי בירושלים, נקבע כדלקמן: על אף שהעובד נעדר יום לפני החג ויום למחרת, בית הדין לא שלל את זכאותו, ההנחה הייתה כי בענפי השמירה והניקיון, ימי העבודה נקבעים בשיבוץ על ידי המעביד ובהסכמתו, ולכן נטל הראיה רובץ על המעסיק להראות שהעובד סירב לעבוד בסמוך לחג, ולא על העובד להראות שהוא כן עבד בסמוך לחג, (ד"מ (אזורי ירושלים) 5585/04 סוביבנקו ולנטינה נ' אלו אור בטחון בע"מ, עב' (אזורי ירושלים) 2854/03 עופר שמני נ' מודיעין אזרחי בע"מ).

כאמור לעיל ההנחה היא כי העובד עבד בהתאם לשיבוצו על ידי המעסיק, וכל עוד לא הובאה ראיה על ידי המעסיק שהעובד נעדר בשל סיבות לא מוצדקות, הרי שאין לשלול ממנו תשלום עבור ימי חג, כקבוע בצו ההרחבה.

כמו כן כאמור בע"ע (ארצי) 778/06 איוון מטיאשצ'וק נ' שלג לבן (1980) בע"מ, בית הדין קבע שהעובד עבד באופן סדיר, חרף כך שלא הצליח להוכיח כי עבד ביום הסמוך לפני החג ולאחריו, כנדרש בהסכם הקיבוצי הכללי, לפיכך "חזקה כי הוא זכאי גם לדמי חג והנטל להוכיח כי נעדר בימים הסמוכים לימי החג מוטל על המעביד (דב"ע מג/91-3 מולה נוהד- חברת אל-וו בע"מ, פד"ע טו' 163)".