בפסק דין חדש, הורה בית הדין האזורי לעבודה לבנק לאומי לשלם 400,000 ש"ח לעובדת מתחום המחשוב שנקבע כי למרות סיווגה על ידי הבנק כ"קבלנית עצמאית " למעשה התקיימו יחסי עובד מעביד.
התובעת, מתכנתת בכירה הועסקה בשירות הבנק, עבדה במשך 7 שנים כאשר חתמה על 2 הסכמי התקשרות במהלך התקופה כאשר שניהם קבעו באופן מפורש כי לא יתקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין הבנק וכי איננה עובדת בנק אלא "קבלן עצמאי".
בשנת 2004 ניסה הבנק להחתים את התובעת על הסכם חדש אשר בו תניית גדרון, קרי תנייה הקובעת קיזוזוהשבה על ידי העובד במידה וערכאה שיפוטית תבסס כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין הבנק. התובעת סירבה לחתום על ההסכם וכך הגיעו יחסי העבודה לסיומם.
עם סיום העבודה הגישה העובדת תביעה כנגד הבנק לתשלום זכויות אשר לא קיבלה עקב סיווגה השגוי כקבלנית עצמאית. הבנק הגיש תביעה נגדית לקיזוז והשבה.
בית הדין האזורי דחה את התביעה הנגדית וקיבל את הטענה כי העובדת סווגה באופן פסול כקבלנית עצמאית וכי אל מול הוכחת טענותיה והתיישנות חלק מרכיבי התביעה, יש לקבל חלקית את תביעתה משום שניכר כי התקיימו יחסי עובד מעביד. בית הדין פסק כי בהתאם לפסק דין רופא (ע"ע (ארצי) 110/10 רפי רופא – מרקם סוכנות לביטוח בע"מ), פסק בית הדין כי עובד אשר נשללו ממנו זכויות כספיות עקב סיווגו המוטעה כקבלן עצמאי יש לשלם לו את אותן זכויות מבלי שניתן יהיה לקזז או להשיב את התמורה שקיבל בתור קבלן, אלא במקרים בהם מדובר בחוסר תום לב קיצוני. כמו כן, קיימת חובה להוכיח כי השכר הקבלני עמד על 150% מהתמורה לו היה זוכה אילו היה עובד שכיר.
לטובת התובעת נפסקו 400,000 ₪ בתוספת 20,000 ₪ בעבור שכר טרחת עו"ד.
תע"א (ת"א) 8065-05 שלי אוקמן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2.9.13)