בית הדין הארצי דחה ערעור על החלטת בית הדין האזורי לפיה פיטורי עובדי חברות כח אדם על מנת שלא לקבלם כעובדים קבועים מותרת על פי חוק.
הערעור על החלטת בית הדין האזורי סב על הוראות סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח-אדם, תשנ"ו – 1996, ועל השאלה האם רשאי המעסיק בפועל להפסיק את עבודתם של העובדים אשר מוצבים אצלו מטעם חברות כוח האדם בסמוך למועד הגיעם לתשעת חודשי עבודה וזאת על מנת להימנע מלהעסיקם כעובדים מן המניין כמתחייב בהוראות סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח – אדם.
בית הדין הארצי הבהיר כי תכלית הוראות סעיף 12 לחוק, "למנוע העסקה שאינה מוגבלת בזמן של עובדי קבלן בחצריו של "המשתמש"… מבלי שיש כוונה לחייב את "המשתמש" לקלוט אותם כעובדיו בתום התקופה." כלומר לא ניתן לחייב את המעסיק בפועל להעסיק את העובד בתום תשעת חודשי עבודה. מנגד במידה והועסק העובד פרק זמן העולה על תשעה חודשי עבודה, יהפוך לעובד מן המניין.